כריכה קדמית אחורית

הסדרה מקרר בוחר  elect fridge  נכתבה בין דצמבר 2015 למרץ 2015 סביב נושא בחירות לכנסת ה-20

בשיתוף:

ציורים ואיורי איי-פון : אילה נצר

תמונות : יואל הרצברג מתוך הפרויקט "מילה ביום". מהרשומה החמישית והלאה התמונות עדכניות לכתיבה

פס-קול :  THE YINON MAGAL PLAYLIST   רשימת השמעה בסאונדקלאוד כוללת

PURE ENERY-GOA EXPRESS

דיג'י דרוויש ונועה זולו

אדי מיס וצ'קרה

סקאזי ושירה גבריאלוב

איטל

 עידו בי וזוקי

דיג'י דרוויש ונועה זולו

יהל ואינפקטד משרום

אסטריקס

אנאלוג פוסי

מיקו גינדוס קליפורניה סאנשיין

גיא צוקרל MFG

INFECTED MUSHROOM

ספרי הסדרה - בדיון:

אהבת עולם / יצחק לאור

צל עולם/ ניר ברעם 

הברדלס/ג'וזפה תומאזי די למפדוזה

הבור/רונן ברגמן ודן מרגלית

עדין/סמואל שם

מוקס נוקס/שמעון אדף 

אל הרופא/ש,י עגנון

ספרי הסדרה - עיון:

אקספרס הדיבור הישיר/ד.פ. וואלאס

מין מיגדר פוליטיקה/יזרעאלי,פרידמן,דאהן-כלב,הרצוב,חסן,נוה,פוגל-ביזאוי

הסדרות אסופות בממשקים:

בלוגר:

טמבלר:

פינטראסט:

                                  קישור לאתר של ורדן לה-זוז vardhan le zuz. org.il 

פרק כ’ קוויאר שלי

תודה לציפיבוז’י וצוות ההפקה על האשליה. עשיתם קסם ענק, מביציותי מפזר אהבתי ומהזין מחזק את ידכם. עמדתם בקצה, כזוג בעוגת חתונה שהנה תיאכל, הפחתם תקווה שהנה תוך שנתיים-ארבע גומרים עם הכיבוש ואפשר להמשיך הלאה למקום אחר, לא היה צורך וזמן להפליג בתהיות המקום האחר.בהשראת זוגיותם, השהיית חוסר האימון והרבה רצון טוב התחדדתי, פולחתי נהייתי מדויק להכי הכי הכי אחחחח….יומני היקר אני פוגש המון אנשים חדשים, קורים ים דברים. אני בלחץ, חייב להירגע עם הכתיבה
יום שישי, קצת אחרי שמונה בבוקר אני מצטרף לתור הממתינים לגיליון סופ”ש של “ישראל שלנו”. הנסיבות מנעו קריאתו במהלך חודשי הבחירות. מהמכונית שמביאה את הנציג לובש הסרבל וערימת עיתונים יוצאת צעירונת בלונדינית. מתי שהו, ואולי רק היום לכבוד הניצחון החליפו את הפנסיונרים שיחד עם העיתון העבירו את המסר שכל עבודה מכבדת בעליה. הפנסיונר הראשון פוטר לאחר שהואשם שהוא נותן יותר מעיתון אחד לאדם, גומר מכסת העיתונים מהר מדי. שלא כפנסיונרים שהיו מתכופפים לשלוש ערימות חלקי העיתון השונים, הבחורה, כורעת רגליה, יורדת לגובה מדרכה. בלי להביט בנו או במכוניות שהתחילו לעצור היא מפזרת את העיתונים. הגעתי הביתה ופתחתי את דן מרגלית, סבא בן-אור.  סבא בונה קואליציה לאבא ביבי. אולי גם אני? אבא יאיר לי את השנתיים-ארבע. גאווה. העיתון הנפוץ- שלי! שלדון שלי! הקונגרס שלי! אלי ויזל שלי! בנט מתחת לאלונקה שלי! לפיד שלי! ידיעות שלי! הארץ שלי! והרשת שלי! כמה דברים שלי..
בינתיים בחצר רובין כמעט הורגת את הופהופ. היא רצה בטירוף סביב הגופה שלו, מנסה להוציא תגובה מהדבר שמוטל שמוט על המרצפות, כתם שתן לידו, לא דם. אני אוחז בו ומערסלו בחיקי כמחצית השעה, הוא נושם בקושי, בהלם. משחק הרודף-נרדף החינני שכלל הפסקות לחיכוך אפים השתנה באחת לסיפור של שליטה וכוח אלים. הרחקתי את רובין מהמרפסת והנחתי את הארנב בקופסה. הוא הרים מעט את ראשו אך לא זז. לקח    בחזה מלא פרוות ארנב יצאתי לאימון. עדין מושך רגל ימין. לאחר שעה חזרתי לזירת הקרב. קירבתי את הקופסה עם הופהופ למסלעה שלו. הקרבה לבית חיזקה אותו. הוא אזר כוח, קפץ מהקופסה והסתתר מאחורי הסלעים. הוא רק הריח ונתן לאלימלך הצב לכרסם לידו את הגזר והכרוב. חזרתי לאימון ואז עליתי קומה לניסן נתיב לראות את “קוויאר ועדשים”, קומדיה איטלקית מ-1956 , אהוב מאוד בישראל, פעם שישית מוצגת. הערך בויקיפדיה על ההצגה הוא באיטלקית ועברית בלבד. העלילה ממוקמת בנאפולי. לפני כחודשיים הייתי עד להתפוררות אצולת סיציליה ב”הברדלס”/די-למפדוזה, עכשיו בהצגה מעמד הביניים הנמוך “העדשים” במאבק  הישרדות לסחוט משאריהם הלא-יוצלחים של מעמד ה”קוויאר”. הצגה שנייה שאני רואה את בוגרי שנה ג’, תחושת היכרות, מי מהם ישרוד את מכבש התעשייה? מה זה משנה, נוזף בעצמי, בוא נראה שהופהופ ישרוד.
למחרת מילאתי משמרת ב”ע-תערוכת בחירות”. מלא רעיונות אבל עוד אין לי מושג מה תהיה הסדרה הבאה

פרק י”ט ביבי מלך ישראל

#ע.תערוכתבחירות.גלריהמשונע.הרצל112
#פתיחהשלישישמונהבערב
הנה זה בא. צלצלתי לאבאמא, אמא ענתה. בא לי לשחזר את הפעם הראשונה, בחירות לכנסת השישית,  שאמא לקחה את רעות ואותי להצביע. אבא מן הסתם התנדב לעבוד במפלגה כבכול בחירות. זה בטוח היה מענג. בבחירות לכנסת השביעית, 1969- אני בן שבע, בוגר מלחמה שעבר בגבורה בין שני צדדי המקלט בחור שהורחב במיוחד לילדים. לצאת לבחור היה משהו חשוב. היו דיבורים בבית ספר, ברדיו ובין ההורים. לא הייתי סגור על עניין הבחירה, הרי יש רק “המערך” וכל היתר הם לא,  ויש אפשרות לא לבחור? היה זה יום חופש פתאומי באמצע סתיו בדרך לבית ספרנו הרגשנו, רעות ואני, כמגיעים למקום שהתחלף, ופתאום יש יותר מבוגרים ופחות קטנים. אפילו נראה שאותם מבוגרים, למרות אי נוחות כיסאות העץ, מרגישים מאוד ברורים. נכנסנו שלושתנו מאחורי הפרגוד. אמא לקחה את הקלף נתנה והרשתה לי לקחת שניים מכל קלף ולהסתיר. לאחר דיון, השוואת תאריכים, מתברר שגם בבחירות לכנסת השישית הם הצביעו ב”בארי”, ארבעה חודשים לאחר המעבר לדירתנו  החדשה. אני עולה על שאלה: ב-65 היתה רפ”י מועמדת, הם ברור שלא אבל האם יש מחבריהם שהצביע רפ”י? הם לא מסגירים. חושדים בי שאשתמש בכל מילה.  
מוקדם בבוקר תליתי בצומת בפעם השלישית שלטי ניצחון 2015. החשוד המידי להורדת  ששת השלטים שתליתי אתמול, טרוט עיניים שהצהיר שהוא לא מצביע כי כולם גנבים, ביקש ממני לא לתלות על גדר השטח שהפך מאתמול למגרש חניה פרטי. מממ…אז זה פשר הניקיון האינטנסיבי של המגרש שעמד ריק כחצי שנה. אתמול עמל טרוט העיניים על הניקיון ואז ישב והמתין שעות במכונית מסחרית קטנה. הבוקר עמד שלט, בכתב יד לבן על גבי שחור (מפתיע) חניה פתוח. לכבודו שיניתי את מיקום השלטים ופיזרתי אותם על עמוד החשמל בצד צפ’מז’ של הצומת ליד הקפה, בצפ’מע’ ליד השווארמה, קצת למעלה מהצומת בצד דר’מע’ על מתקן מחזור בקבוקי הפלסטיק וליד החניון מעל משרד פרסום נטוש. לאחר מכן המשכתי לנקות את הZOOLA”של ינון מגל” בחצר האחורית של משונע. פינוי הזבל שהצטבר שם נמשך שלושה ימים ודרש תמרון בין פחי הזבל ברחוב, השניים ליד בנק הפועלים, על רחוב הרצל צפונית לגלריה. הצפרדעים ממול ליד AMPM ובצומת הרצל/סלמה. העדפתי להיות פעיל גופנית, לנקות, מאשר לבצע את מטלות שיווק הערב. כל מה שקשור להפצת הפתיחה/מסיבת ניצחון בני-אור אף לא הגיע לשלב הקשיים. נעשה רק המינימום הנדרש ולא יותר. משהו אצלי עצר בעדי מלהתערב, מלהפעיל כוח. העדפתי להישאר במקום הנוח שלי; כנכדו של יוסף בן-יעקב, איש העלייה השלישית, חלוץ, פועל ניקיון ויו”ר ועד פועלי הניקיון של עירית תל-אביב אעדיף לנקות ברשות הכלל מאשר להרים מטאטא בבית. לאחר המקלחת הלכתי להצביע כשבתוכנית היה גם להשקות את גינתו של החלוץ, גם הוא נכד של איש העלייה השלישית, שנופש בגואה. WHAT HAPPENS IN GOA STAYS IN GOA אמר ינון מגל ולא ידע מה הוא מדבר.
בדרך להצבעה שמעתי את הרדיו הצבאי שחגג את הדמוקרטיה הישראלית ביום שידורים מיוחד.   הבחירות הן סדנת  אזרחות. כלי התקשורת מאוישים בחדי לשונותינו שמשולמים להגיד כמה שיותר על הכול, מסביב, להתפלפל עד כלות, לייצר, להנכיח ולהשביח תודעה פוליטית. בקלפי היה באלאגאן. מסתבר שקלפי  242.1 בכיתה י”ב 5 ב”צייטלין”, הבית ספר של בוז’י, מכניסה אנשים מוגבלי ניידות, שלא יכולים להצביע בקלפי הרשומה להם. הלכתי להשקות וחזרתי שוב. התור התקצר אך לא בהרבה. האיפאד איתי ואני כותב ומעלה את סדר היום של יום הבחירות על פי משונע:  #ע.תערוכתבחירותגלריהמשונעהרצל112
אוצרים:ליאב מזרחי ואורן פישר
לוח זמנים:
12-19 הכנות אחרונות לפתיחה הרשמית, כולל צילומי חתנכלהחתנתנכלכלה
19-20 הכנות אחרונות ומוחלטות לפתיחה הרשמית
20-22 פתיחה רשמית
22 - תחילת הקרחאנה
בדיעבד, בבחירות הבאות גם אני אצהיר על ניידות מוגבלת ואתנייד מהקלפי הזאת. בינתיים מסתבר שיש תקלות עם אחד ממכשירי הוידיאו בתערוכה, אילה שם ומנסה לתקנו. לפחות עכשיו כשיש לי ניסיון עם מוגבלי ניידות אני יכול לייעץ לה כיצד להצביע בלי לנסוע לחיפה.
אין לי מושג כמה אנשים הגיעו לפתיחה, לא המונים. שימח אותי לראות חבר ילדות ובן של חברים של ההורים שלי שהגיע באקראי והתלווה לבת שלו שלומדת אומנות. לא הכרתי אף לא אחד מהמציגים, בניתי על המשך המסיבה, על החפירות בקרחאנה. בשעה 10 הופעלה הטלוויזיה בקול. וזהו. אנשים התחילו לחפש מילים. תמתמ אילה ואני הלכנו להטביע יגוננו עם סנדש בזבולון 10, מקום חדש, נשי שיקבל את הזין שחטפנו בפרצוף. סנדש היה היחידי שלפני הבחירות לכנסת ה-14, לאחר רצח רבין, אמר לי שכדאי שאתרגל לביבי, שכנו לסוויטה במלון “דן” כמלך ישראל לעשרות השנים הבאות. לא האמנתי לו. שביבי ינצח אחרי רצח רבין?

#electfridge
#בקרובציורשלאילהנצר

פס-קול: HOLYMEN   Go To Peace

פרק י”ח - גבעת הקפיטול

האפס שבי התמלא כשביבי נכנס לשאון מחיאות הכפיים. תחושת שערה נעמדת באשכי זין הלאום  שמורה למכבי ת”א ביורוליג, פרס נובל, סרט של הדודנים גולן, עליית מפלס הכנרת וכיו”ב. מופע מושלם. הרים אותי ואותם שוב ושוב ממושבנו. אני מת עליך אבא ביבי אתה באמת כל מה שאשתך אומרת לך.אם הייתי הבן שלך יש מצב שהייתי לקבל פטור מתסביך אדיפוס, להרוג את אמא ולאהוב אותך. שחקני המשנה: אלי ויזל בתפקיד מרדכי היהודי מגן היהודים שתמך בתחבולה ליצירת באזז כה מוצלח נגד האחשוורושים, ננסי פאלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקראטי לקחה על עצמה את תפקיד האישה ההיסטרית, הבכיינית, שלא שולטת בתגובותיה הרגשיות. אשתו הישראלית של שלדון אידלסון השמיטה ארנקה מהיציע, מחווה פרוידיאנית, מהתלה נצחית. מוכתר כראש השחץ של הימין השמרני-רפובליקאי, של החשיבה הקפיטליסטית החזירית העולמית, ביבי בשל לחזור הביתה ולהפסיד בבחירות המקומיות. לא לדאוג לו וגם לו לנו.
שבוע עם לוויות ושבעות לא מוריד לי את הטון. בראשון, לאחר הלוויה בירקונים נזכרתי ששכחתי לקבל הוראות לוויה מההורים לעצמם. מסתבר שהם מאמינים בראש  וראשונה בחשיבות המקום. לאחר שסימנו חלקתם בבית קברות היפיפה הישן ברחובות, הפסיק לעניין אותם הפרטים הטכניים. כן רב שיגיד יזכור. תפקיד הרב הוא לאשש חילוניותם; להכיל אותם, יליד חבל הארץ הוי ארצי מולדתי ירושלים של זהב. קראתי מאמר מרתק שהעלתה מחדש ענת מטר, שהועלה בהקשר שאלת הצביעות המובנה שיש בראיה אדונית. חשבתי על נהייתי שמאלה עם השנים, שקצת מקבילה להתחרדלות של אנשי המחנה הלאומי,למשל של תלמידי הרב טאו שיצביעו עבור אלי ישי. משום מה, למשל, יש לי הרגשה שהצבעתי לרשימה המשותפת מרגיזה יהודים יותר. יש לכך שתי סיבות אפשריות: 1- שהצבעתי יותר קולנית 2- שההצבעה לאהובתי חנין זועבי סווגה בדרך לאוזן המקשיבה כגחמה, הבל פה. בשני בערב הלכתי לערב היכרות למתנדבים בתנועת ניצחון 2015. ככה עובדים! הסברים פשוטים: למי אנחנו פונים ? ל-X מנדטים מתלבטים ממרכז שמאלה שהתלבטותם עלולה להשאירם בבית. מה אנחנו עושים? מפיחים אנרגיה ותחושת דחיפות שחייבים לשנות. איך עושים זאת? פילוח מדויק, פונים למשוכנעים, לא מתעסקים עם ימניים, שימשיכו לישון, שיחליק על בננה בדרך לקלפי. זנחתי את גישתי המחבקת, מעכשיו ווידוא הריגה
בשלישי, סופסוף סרטי תעמולה ופגישה עם אורן ואילה  על התערוכה הקרבה. כמובן שאני מלחיץ את המערכת..הכצעקתה שאף לא אחד מעוניין במסיבה ברחובות חוץ ממני. לקחתי על עצמי את הפאב. קיבלנו אחלא מקום בקיר בין אופיר ואנטון הגדולים. אני סומך על שניהם שידאגו שבהמשך, כתיבתי תשתחרר ותתמקד כאחד. וכביבי, שהזקיף אהבתו בגבעת הקפיטול כך אוכל אני  לשלח שנאתי, בוזי וצפצופי בקיר וברשת.

פס-קול Reverse Psychology & Astrix & Hyperion - I Believe

פרק י”ז- שיח ושיג

ממשות מעברם של הורי לבית אבות אופס דיור מוגן התגלמה לתוך ארגזי קרטון שהתבקשתי למלא כפי יכולתי. לפני מספר ימים הם הודיעו בצורה רשמית לרעות ולי על החלטתם לבצע ביחד ! את שינוי מיקום מגוריהם המשותפים הלפני ! אחרון. סימני הקריאה היו במהלך השיחה. היה משהו נוגע לב בהתעקשותם לקבל את אישורנו למהלך, ולמקום שנבחר. בחרתי לשמור מספר ספרים,  כלי הקשה ממשפחת הדלעויים המרשרשים, תוף מרים חבל על הזמן שאבא שלי נהג להשתמש בו לריקודי עם וכמה סלעי מינראלים מלאי אבק שייעדתי אותם לחצר אך לפתע הופיעו מול עיני על השידה הורודה ליד סיפולוקס, קומקום, פתילייה ומארז בקבוק אמארולה, משקה עץ הקופים, שנראה כמנורת לוקס ללא העששית. בין שאר זכויותיהם של הורי אפשר לציין את חוסר האמונה הבריא שלהם ברצון ילדיהם לטפל בשארית רכושם המטלטל, זה שמשמעותו הסמלית עבור בעליו היא עצם החיים. ראייה המציאות ללא תקוות וחוסר תקוות היא משהו שעכשיו התחלתי להתעסק איתו במיזם היוגה החדש. אני כבר קולט את חוסר סבלנותי מקשקשת הבחירות שלי, מהבחילה שאותיות אהו”י בקצה הביבי מסתירות ומהנטייה להתעסק בעתיד, בסדרה חדשה שלאחר הבחירות. 

בעימות הטלוויזיוני צפיתי ברשת בשידור החוזר. אלי ישי מחייך רגוע, כמה מבוהל הוא היה כשנכנס לפוליטיקה. ההימור שלי שהוא יהיה ההפתעה ויביא 8-9 קולות שיפילו את הליכוד מהשלטון. בנט מצוין, זחוח גבות מורמות כך צריך להתנהג גביר יהודי בפרוטוקולים של זקני ציון. לדרעי תנועות ידיים חדות, הוא חוכך בשיניו, אריה מלא תשוקה.  לפיד- נון שלנטי, המקצוענות במיטבה. כחלון בולע רוק לחץ פנימי אבל נראה טוב. הוא והיימן עודא משדרים ישירות ובלתי אמצעיות. גלאון-תרבותית צקצקה שפתיה בחן ומקצועיות, ייצגה במכובדות את יפי הבלורית והטוהר מצקצקי השפתיים.העימות הטלוויזיוני נועד להמחיש למתנדנדים והבטוחים כיצד בבחירות אלו בא לביטוי השינוי החיצוני של ישראל. שום ראש ממשלה לא יעז לסרב לעימות מהבחירות האלו והלאה. חסר לביבי שנאומו בקונגרס ישעמם. אם הוא ישעמם יש להעניש אותו במינוי קבע לראש שופטי תחרות “שיח ושיג”, אליפות ישראל בדיבייט ורטוריקה וקנס כספי להגדלת פרסי התחרות…אחרי שיקבלו עמדתי לתעדף העצמת האזרחות על ידי הרחבת מועדוני תרבות הויכוח בבתי ספר יסודיים והגדלת פרסי התחרות. 

הלכתי עם נסי  לחנוכת בית ניצחון 2015 ברחוב רוטשילד. נסי מסתבר הרבה פחות בררן ממני והתאהב בכל הנשים אני רק ב-10% אבל כשסרקתי גם את אלו שבחוץ העליתי ל-15%. זה גם המון ולדעתי מדובר בהתקדמות רוחנית כנראה בזכות מיזם היוגה שמכריח אותי להתעסק עם מילים כמו ראיית שחורות, משקפיים ורודים והייאוש שיש לגעת בו כדי לחיות בהכרה. האירוע שבו רות מכירה באהבתה לבועז קורה לאחר שהוא מתוודה בפניה על אהבתו ופחדו מאביו. אז, כשקולו רך ודמותו נישאת מעליה, נפתח לבה אליו. עד אז היא, כאימא שלה שפחדה מבועז, לא חצתה את תהום רתיעתה מאופיו הממושמע למערכות החברתיות. היא מפרשנת את אי נוחותו של בועז בביקורו הראשון בביתה הכפרי כגועל. היא מזהה שגבולות המטושטשים בין בית לחצר (אני רואה בדמיוני הרבה דלתות יציאה וכניסה) חוסר הפרדה בין פנים לחוץ יוצר אצלו תחושת לכלוך, גועל  פיסי ומוסרי. היא טועה וצודקת. את תחושת הזרות האסתטית שמרגיש אשכנזי עירוני הקצינה העובדה שבועז לא מזהה דמות אב ראשית במארג המשפחתי שנחשף לפניו ושהאדון, לובש המכנסיים במשפחה, היא רות, הצעירה היפיפייה שתמרנה אותו לתת לה טרמפ הביתה. כשפורצת מלחמת יום כיפור ומתממשת אזהרת שולי השמאל מנפיחת מלחמת ששת הימים עוזבת רות את בועז ואת הקן הנוח ששניהם בנו. היא לוקחת איתה את הספר “מבוא לפילוסופיה מרקסיסטית” של גרשם פרעייר, ספר לימוד עצמי מובהק לאלו שעניינם הוא מי אני במסגרת ההיסטוריה הממשית. את השבר החברתי של מלחמת יום כיפור היא מתרגמת לשבירת התא המשפחתי. קסנדרה היפה נענשת שלא ישמעו נבואותיה, רות היפה מענישה את החירשים. 

פס-קול: Goa express  
[unnofficial remix to the track
["Trance africa express"-of sheyba

ט”ז - זקיפות קומה

הצלחתי היחסית לאחד שורות עם תוכנית בני-אור, למחוק נושאים שנויים במחלוקת ולהתרכז רק בהחלפת ביבי מאחה את חלקיק העלבון שבתודעת הריבון-הסופר-מפותחת שלי, הקטן שמזלזלים בו. אני יודע שבהתנהגותי יש הזמנה ליחס שכזה, ושלהרגלי משכבר הימים להתפלש עם עשירונים סהרורים  יש תוצאות והשלכות, לכן כל מה שנותר לי הוא להישאר בכוננות ספיגה ולקדם באדיקות את מסיבת ניצחון בני אור. אחיזתי העיקשת באמונה שישראל תעמוד בראש טבלאות איכות החיים העולמיות, תפיץ  אור לגויים ואחד לאחד תגשים את כל הסיפורים שסיפרו לי בילדותי עומדת ביחס הפוך לויתור שעשיתי בלהעביר לצידי מפקפקי חזון. במקום לטרוח לשכנע, להסביר, לנמק מטעמים ענייניים מדוע ככה וככה וככה אני ושכמותי פשוט מתבצרים בעמדות וממתינים. מי שיש לו יותר סבלנות ינצח. אף לא אחד מנצח אותנו בטח כשאנחנו בגוף רבים בלי הפרדה מתודית של זכר ונקבה.
את היום האחרון בעשרת ימי ההתאוששות ממחלה שהקצבתי לעצמי ביליתי בקריאת הפרק האחרון ב”יוליסס”. [פנלופי, מקום: מיטה והקפדתי לקרוא במיטה לפלחן את הקריאה, איבר: בשר, סמל: כדה”א, טכניקה: מונולוג (נשי] לאחר יממה שנמשכה עבורי יותר ממספר שנים זכיתי לשמוע מקרוב, הכי קרוב שאפשר על מה חלמו באירלנד של תחילת המאה ה-20. מה רוצה אשה מטופלת במשפחה ואחוזה ספרותית של סבי רבי הרוחני, בעל  האומץ והיושרה שכתב כיצד גבר מלא-און  נטול אמצעים היה רוצה לחיות. כדי להתאושש ממפל המילים עברתי לקרוא קצת מ”מהתלה נצחית”/וואלאס. הפרק על אשתו הגוססת של רמי, הסוכן הקנדי קטוע הרגליים שהתחזה למכור ונכנס למוסד גמילה כחלק ממשימה. הוא מתוודה בפני זר גמור, אלכוהוליסט לשעבר, על אהבתו לאשה-צמח שבמקום ראש שוחזר לה כובע מתכת. בזכות קתרין, שמה של האישה-הביונית הגוססת, יצא רמי מהדיכאון שבו הוא היה שרוי לאחר פציעתו החמורה בתאונה בגיל צעיר. לא יכולתי להמשיך לקרוא. לפעמים וואלאס יותר מדי לעצבים רופפים. עברתי  ל”אהבת עולם”/יצחק לאור. לא ציפיתי למונולוג נשי, לזווית ראייה של אישה, אבל התאים לי. מה הברירה? להיות בחברת עצמי עם אהבת צמח גוססת של סוכן קטוע רגליים. לא תודה.
לאשה ב”אהבת עולם” קוראים רות והיא ממשפחה לא-עירונית ממוצא עיראקי. לשני אפיוני הדמות, לשמה ומוצאה יש נגיעה בחיי. לאשתו של גבריאל מנצור גיבור “צל עולם”/ניר ברעם קוראים רות. ב”צל עולם” ו”אהבת עולם” מזוהה השם רות עם יושר אינטואיטיבי, רצינות. רות “באהבת עולם” היא “העיראקית היפיפייה של בועז”, ילדת טבע ששיחקה ברצינות כדורגל עם הבנים. רות שיודעת לשמור על זקיפות קומה מודעת למגבלות  ייחוסה ומינה במאבק ההישרדות. רות, שהרגישות לאלו עם פחות ייחוס ואחיזה בקרקע היא ערך מדיד, עם תכונות פיסיות.  רות שתמיד ידעה לזהות מנהיג ראוי ללכת אחריו. שננטשה ונטשה. זהירות ספוילר. טוב, הלאה
כיצד עוד עלי  לפעול כדי  שננצח. איך עלי לרתום את שחצנותי הבסיסית, את תודעת הריבון הבלתי ניתנת לערעור לטובת שידור שדור אידיאולוגי רציף. איך לשמור על זקפת נס השינוי לטקס טנטרי ב-17 למרץ שבסופו יופרשו לגמלאות מנהיג השבט ואשתו בחגיגה פאגאנית שתהיה אקט ספונטאני של ביטוי עצמי, רדיקאלי ובורגני כאחד. בשונה משריפת מקדש, אירוע של עצב ופרידה כאן מדובר בטיהור, אישוש ההבנה שתמו ימי השקר הישן והמשעמם. בוילה במזה”ת, שאליה אפשר להיכנס אך לא תמיד לצאת, רוצים שקרים חדשים.

פס-קול:  Dj Darwish Vs Noa Zulu