יום שישי, 23 בינואר 2015

פרק ו - צבוע ברדלסי

  • בבוקר שמעתי את ח’ מגבב בהתרגשות לפ’ שחייו ניצלו, שלולא קבעו להיפגש היה ח’ על האוטובוס. כשנכנסתי חזרה הביתה נודע לי שהיה פיגוע סכינאי באוטובוס שח’ לא היה בו. קצת התביישתי על שהתעצבנתי על רעש הסירנות שחתכו לי את החלום האחרון של הלילה. אם לשפוט לפי סערת הרגשות של ח’, על פי רוב עוף חול קשוח, בלון תחושת הביטחון התרוקן. חיסול ממוקד בסוריה עזר לביבי להוכיח שהוא לא רק מנופף ידיים שובר שורות אבל למי כבר  אכפת. המחווה הביטחונית, אולי האחרונה שלו, לא מרימה אותו בסקרים. ביבי לא רוצה לזכות בבחירות. הוא רוצה שמישהו אחר יעשה בשבילו את העבודה בזמן שהוא בחוץ מרוויח מיליון דולר להרצאה. אחרי הפינוי הוא יחזור שוב ובסוף הוא יהיה נשיא. מי שיואשם בנפילת הגוש הימני יהיה בנט. המחנה הציוני ישנה את המודל העסקי של השליטה על המקרקעין בחבל הארץ ויפריד את דוברי העברית מדוברי הערבית. הרעיון האווילי שאפשר  לשלוט בעם ללא שפה משותפת גווע. גווע גם הניסיון לשוחח עם תומכי הכיבוש. “אכלתם אותה” אומר ח”כ מה”בית היהודי” לתושבי עוטף עזה על שתמכו בפינוי גוש קטיף.  בחירת מילים נהדרת של חניך “בני עקיבא” שמתכתבת עם סוגת המתיחות של שנות השבעים והשמונים. הטון קצר הרוח של הדיאלוג מסגיר את מצב ה”תולעים”, אותם שחקנים מקצועיים ששיתפו פעולה עם המתיחה וסחפו את הפתיים לתוכה. הם אלו שייאלצו לנגב את הדמעות בשם הממלכתיות.
    ו’ סיפרה שהיא פורשת מפעילותה הפוליטית קצרת הימים. תהליך לימודה העצמי מוליך אותה לכיוון חברתי אחר, לעזור לאלו שישקיעו שעות על ציאניד  כיישום רק כדי להיפטר מטרדנות כפייתית. התבוננות בהתנהגותי החברתית מלמדת על מגמת שיפור ככול שאני סותם את הפה ומשחרר את האצבעות. העוינות שיוצאת ממני מסוננת על ידי הכתיבה ומאפשרת ליצור קשר, לעניין ולבדר. הקיבעון שלי על עוגה עוגה במעגל נחוגה לשבת לקום לשבת לקום מאיים רק על מי שחושב/ת שחייבים לרקוד.
    הסתבר שהשבוע עמוס בימי הולדת. לא רק הפייסוש מעלה את ימי ההולדת גם הגוגל התחיל לדחוף ליומן, ממלא את השנה בכל מיני שמות שלא ידעתי שאי פעם אצטרך להגיע לרמת קירבה שכזאת איתם. אני כבר פחות כועס על ימי הולדת כמו פעם. מסתמנת עליה  בעקומת התנהגותי החברתית; השנה, ביום הולדתי חיבבתי סלי פרחים, ציפורים מסלסלות שיר, גמדים חושפים שת והתעקשתי לראות בכל ברכה מילולית איזה סוג של הרמה להנחתה. נ’, יועצי לענייני גרוב, פתר את חרדתי לגבי מתנה שאמורים להביא וקבע לנו תור אצל אסור לי לגלות ליד לבנה זוהרים ומוכר הערמונים.
    השכמה מוקדמת משחררת לי את הבוקר לקריאה. את השליטה שלי במצב אני מתרגל במעבר בין “הברדלס” ל”צל עולם”, משווה בין דפוסי שליטה אצל גיבורי הספרים. הנסיך דון פאבריציו דוחה הצעה לשמש סנטור בבית הנבחרים החדש שמוקם באיטליה ומציע לחפש מועמד צעיר ורעב. דון פבריציו מזהה את הנהיה אחר הזיות כמאפיין שלו ושל העם הסיציליאני. כאציל, תפקידו לשמר לא לעורר. מוצא השליח שמסר לדון פבריציו את הצעת המשטר החדש הוא מבית אצולה קטן מצפון איטליה והוא מלא התפעלות מנכסיו של בית האצולה שסימנו הוא הברדלס. דון פאבריציו מנבא שהגם הברדלס יכחד ומי שישרוד יהיו הצבועים שחלקם יתנהגו כברדלסים. מייקל ברוקמן, מהאלפיון העליון הוא צבוע ברדלסי. גבריאל ודניאל, מלחכי פנכת האלפיון, הראשון ברמה המקומית והשני-בגלובאלי, שייכם לגזע חדש חוצה גבולות של צבועים. ייסוריהם הנפשיים שימושיים לצבוע הברדלסי: גבריאל מתקשה לשפע המידע שמתחיל לזרום (שנות ה-90, תחילת תקופת הרשת) ודניאל, יועץ אסטרטגי בינ”ל בכיר, עדין מאמין ב”אמת” אחת גדולה, ונכשל בתפקידו לשווק תדמית של דמוקרטיה למשטר באפריקה שמבצע רצח עם.
  • Source:
    a new track from Guy Zukrel (MFG)

  • יום רביעי, 14 בינואר 2015

    פרק ה - לרקוד

    ברגע של נחת מעבירים את שירת אימג'ן בכיכרות העולם. גל תודעתי מזעזע את ה-צ-עי-רים והצעירים ברוחם, אלו שמספיק בעניין שהצליחו לשמר עניין למרות החיים באמונה עם ובלי מושא. לא מזדעזע. עסוק בצרות של עצמי. עלי להתרכז לא  לתת למצב רוחי להשפיע על המצמוצים השבועיים. אני קולט את עוצמת הזעזוע של ההרס העצמי. אחרי תקופה ארוכה של תחושת שליטה מתחיל להרגיש את חוסר האונים משתלט. אני כותב כפי ששר האחרון במעגל שירה בטקס התה. הקלדתי נשמעת כנקישות המקל פעמוני המתכת. מסביבי נאלמים קולות המקיאים, מאבד את הקצב אבל לא את הרעיון שבלעדי תגווע האש, שאני נחוץ. התופעות: מעברים מהירים ותכופים מהתלהבות לאדישות, חולשה ובחילה. אלו מקשות על כתיבה וקריאה. לא מנסה לצפות בסרט או להתחבר לסדרה. חדשות ומוסיקה. קורא עשרה ספרים שונים במקביל, כל אחד מהם מתחיל לחנוק אחרי מספר פסקאות. כדי להשתחרר חייב להשליכו ממני. הדבר היחידי שמרים אותי הוא בהייה בערכי טכנולוגיה בוויקי: בן טיפוחים הוא עורך חופשי ומקור-פתוח של מגדיר יחסים ומערכת ניהול ידע. הדד-ליין חסר המשמעות מכתיב מתי נגמרה המלחמה. מובס, שולח את המלל לאילה, לא יכול להחליט יותר בין משפטים פחות גרועים. שתצייר.
    נסחף לפייס מקבל הערה ותגובה על הרשומה. ככל שהקיבעונות מתמידים הופכת דמותי לקומית מבחוץ. אני שומע קולות. כשהגל חיובי מזדקף, ומכריח עצמי לנוע, לרקוד, לחפור עדש..עדש..
    הבחירות מאפשרות לכווץ רגש שנאה כך שאפילו חיבה תחרחר מדון. אני רוצה שמיזוג מותגי ז'בוטינסקי וכצנלסון למחנה הציוני ינצח. כמה שחתונתם נלעגת אני חייב להיפטר ממנו. חייב פנים חדשות. לא רוצה לראות את פרצופו המתייסר-עבורי של ביבי על המסך שלי. אחחחחח...אם לא הייתי מעריץ אותו כל כך על מיומנותו. איך הוא הביא את התמונות של המנפנף בשורה הראשונה. אפשר לדמיין איך יועציו מפוחדים שהנה עוד ראש ממשלה שמרן שעשה טעות וקרא לבחירות מוקדם מדי והנה הוא, כעוף החול פועל מהבטן ומצייץ מפריז. הגעתי לקטע ב"צל עולם"/ כשנודע שהמועמד שמריצה חברת הייעוץ הפוליטי מואשם כאחראי לשפיכות דמים במהומות בבוליביה. תורסטיין איזה שם נפלא וונדרסלייס שולח מקינשאסה, קונגו, מכתב נוזף לנציגו בלה פאס,בוליביה:"קודם כל תפסיק עם ההיסטריה!!אני צריך להזכיר לך שוב לשמור על קור רוח במצבי משבר? אסור לך להפגין בהלה ליד המועמד ואנשיו, אתה מבין?! הם חייבים להאמין שצפינו מראש את כל התסריטים. זה המקצוע המזוין שלנו; יותר מכל דבר אחר אנחנו האנשים ששום דבר לא מפתיע אותם!" ((שם. 198) מילים כדורבנות. אשכרה, התעודדתי.

    ציפיבוז'י מאחדים זרמים למגמה: המחנה הציוני. בבחירות המקדימות נשים עוקפות את הבטחת הייצוג. חוץ ממפלגת הפאסה והחרדים מורחב הגשר בין מתמודדות וקהל הבוחרים והבוחרות.  ממשק חכם וחיבור הרשת לנייד תופר את השסע בין המרחב הפרטי לציבורי. מיתוס מוגבלות כוח האישה להחלטות מעשיות ברובד הביתי מתנפץ, ממוחזר ונטמן באדמה לשמש כזבל היסטורי. הם מ-טור-ג-טים. 



    ד- מגויס לאמת



    הציטוט השבועי של דף הפייסבוק “אין דבר לבד מדילן” הוא שאין דמוקרטיה, האלימות תמיד מנצחת. ילדה בת עשר מתפוצצת עם מטען חבלה בשוק בניגריה. בפוליטיקה  של “צל עולם”/ניר ברעם האלימות מיותרת כי אפשר להשיג שליטה בצמתי הכוח ללא הזדקקות לשפיכת דם. אפילו מארגני השביתה העולמית ב- 11.11, חבורת צעירים דפוקים שלכאורה אין להם מה להפסיד מתפתים לתדמית הקדמה  ומכוונים את ההרס לסמלי תרבות. בתזמון יאה לנביא מוציא מישל וולבק ספר איסלמופובי ומכריז שהוא עצמו, לאחר מות כלבו והוריו, מחדש את מערכת יחסיו  עם אלוהים. הכאב שהשתחרר בכתיבה בוטה על מיניות ורצונות הגבר מתמקד עתה במסר חדש ומגובש: דרכים להחזרת ההגמוניה שאבדה. לי היא לא אבדה או שאני מסרב לראות שהיא אבדה. את האלימות סביבי אני מתעל ומחקה, משתכשך בתת-מודע, סוחט החוצה את החלאה. אוסף שיקולים מוטעים ומצית אותם במרחב האישי והציבורי. הקול הפוליטי הידעני מנגן מיקס פייגנגלינגגלינג אומצה אומצה. השידורים הרצופים מצרפת, האש טאג ג’ה סווי שרלי כשר הפיחו חיים במחנה השמרני. בראיון סופ”ש אומר אהוד שביבי לא ישכב עבורנו על הגדר. הפוליטיקאי שבו גבר על החייל האמיץ. מה ביבי צריך את טקסי הוודו, חרמות, קללות, כדורים, חומצות ומה לא שצפויה לציפיבוז’ים אם יבצעו את המצופה מהם. העציב אותי הראיון. הייתי רוצה להמשיך להיאחז בביבי. הלוואי שהיה יודע לשקר יותר טוב. לפעמים אני תוהה איך זה להיות הבן שלו, באילו הגנות לחיים היה מצייד אותי?  הקור הנכיח את תלותי בגוף ולבסוף התעוררתי בשבת עם צוואר תפוס. כדי לשחרר אותו יהיה עלי להתיר את משגי השבוע שנדחסו עד לאטלס, החוליה הצווארית שמחברת בין הגולגולת לעמוד השדרה. סביב החמין של סוף סערה התקיימה שיחה שבת פוליטית בין שלושת דורות המשפחה. “הדור הצעיר” מתאפיין ברצון להצביע למרות ש”לא משנה כי כולם מושחתים”. גיל הזהב מגויס לאמת. בבחירות המקדימות נשלח אבא להצביע עבור נשים בלבד. הבוגרים שותקים. אני שותק בגלל הצוואר. אחרת הייתי משתיק את כולם, עושה להם מה שעשו לי, לנו, להם. היום אני חלש, נותן להוגה הדעות שבי לצפות כיצד מסתדרים עשורים לדורות. כלים, שפות, לבוש מתורגמים שוב ושוב בטקסיות של לימוד העולם מסביבי ושקיעה למוכר. ההתרסה כנגד המבוגר שיודע חולפת מעלי. ההתנגדות לעולם חונק של מבוגרים מאבדת משמעות כשכל מה שצריך הוא לסגור מסך. הנייד, חיית מחמד, ללא המחויבות לצאת בבוקר, מספק מרבית הגירויים. שוויון ההיחשפות לכל דימוי היא כלכלה חדשה. אין מאבק בבחירות אלו. יש התפכחות שביבי לא ישכב על הגדר, המתאבדים למען צביון יבואו מהדור ששולטים בפועל, אלו שילדיהם  משתלטים לסבם וסבתם על השלט והמחשב.
    אחר הצהריים נסעתי לגבעת חיים מאוחד לאימון של רובין עם מוליכת כלבים בתצוגות ואחרי זה יצאנו לרוץ לכיוון נחל אלכסנדר. הערב ירד והתחיל לרדת גשם קל. הקולות היחידים שנשמעו היו המים שמכים באדמה, כלבים נובחים מרחוק וטפיפות צעדי שהיו, במגבלות הצוואר התפוס, דילוג סוסי שבו הרגל האחורית עוקבת אחר הקדמית. העיקר לזוז קדימה אני משנן לעצמי ועובר את נחל אומץ, חצי הדרך לאלכסנדר. הגשם מתגבר והשלוליות נהפכות לבוץ. אני מזהה גבעה, קובע אותה כיעד סמלי להנפת דגל שאחריו, חזרה על עקבותיי


    המילה - אמן?


    המילה : שרלי הבדו



    על המילה והמילים



    המילה: מצחיק


    המילה : הכוכב


    http://www.vardhanlezuz.org.il/

    ציור : אילה נצר



    קישורים לספרי הסדרה:



    קישור לספרי פוליטיקה:




    הסדרות אסופות בממשקים:


    יום רביעי, 7 בינואר 2015

    פרק ג - מפעלי צביעות


    סערה סערה. ראשית הרוח עולה בתחזיות, סערה מתקרבת אמא של הסערות,  משב של אזהרות ממקד את תשומת הלב. ככול שהיא נעה במהירות אל, יש תחושת האטה. הכנות מוגזמות או שמא שינויים בכיווני זרם, ירידת לחץ בחלל אי שם צפונה ומערבה. נהייה קר, הים מתרגש, מתחיל רעש מהזגוגיות וכתבינו פרושים ברחבי הארץ. עוד 70 יום בחירות שוקע לחלום צד. אנחנו השלטון מתרכזים בעמלנות מעשית. ניתן לביבי לקחת קרדיט על תפקוד המערכות בשעת חירום. תחרות פנימית בין מחלקות לעקומת שיפור הביצועים הומייה בנפש של בני-אור. ישראל כחברת הזנק מצטיינת . הידע שנצבר מגולם במניות בכורה שאנחנו מחזיקים לגורל מותג העם היהודי. הולך להצגה “סינדרלה מופלאה” של לורקה בניסן נתיב. הסערה בחוץ הופכת את השוליים למחתרת. הפער בין הרצון למציאות במעשיה קומית שמחברה נורה למוות כעבור עשור. מה החדשות: פייגלין פורש מהליכוד, בנט מואשם בהיסטריה בזמן אמת. שני הפוליטיקאים מייצגי תתי מגזר של השבט הלבן ילידי הארץ . הם יגרפו את מלא הרווחים לאחר הפינוי. בנט וביילין יואשמו בפילוג  ששחרר עבורנו את המשילות. אחר כך יקבלו שניהם כרטיס כניסה לקטר הציונות. למה לא? כאן בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות. הבחירות האחרונות מלמדות שמגזר הנשים הוא שיאלץ את הפוליטיקאים הזכרים, אם הם רוצים לשרוד, להתגבר על פחדיהם ולייצר החלטה.  נשות עוטף עזה הן המקבילה לארבע אמהות בפיאסקו הלבנוני של גברברי הארץ. הסולידאריות על בסיס מגדרי, זאתי שבימים כתקנם מגויסת לביטול חלוקת תפקידים תכרסם מנהרות בתדמית התבונה ושיקול הדעת של המנהיג הזכר. מהכנסת ה-15 מי ששולט בנו, בני האור, צריך לדעת איך משחקים עם בנות לא פרייריות, כאילו שהשתפשפו במיצוי מודעות מגדרית וארוחת ערב לילדים בבית. 
    חסימת צירים, לא לוקחים סיכונים, לא יתקיימו לימודים מי אם לא אנחנו כבייביסיטר לאומי, הוכחה בפועל מי אנחנו אלוהים.  האיום ב”שביתה עולמית, מיליארד שובתים 11.11” [צל עולם/ניר ברעם]  ופעולות מחאה אלימות כפגיעה ביצירות אומנות ומוסדות תרבות אמורים להצביע על פער בין דיבור על שוויון בקרב הון-שלטון וחוסר שוויון משווע בפועל. אירוע השביתה, שקיומו מאורגן על ידי ה”גוף”, מופץ ומשווק ברשתות חברתיות. כדי לשבות צריך: א- לעבוד ב- לגלוש ברשת ג- לרצות להשתתף באירוע. שני התנאים הראשונים מרוקנים את התנאי השלישי מתוכן, מבטלים אותו כאיום ממשי ומשאירים אותו ברמה הסמלית, הדיבורית. אי שוויון חשוב פחות מאי יכולת לתקשר. הרשת, שמספקת למוח רצפי מילים-תמונות-קולות מתפקדת כסם משכך, שתמיד אפשר למשוך ממנו עוד. כשחדלות הרצון לשינוי הוא עובדה אנושית נותר המאבק נגד העוול הלא נגמר תלוי בתעתועי כלכלה עולמית מאמצת פעילות פוליטית מקומית. מסלול הסיפור “צל-עולם” עובר בבירות שונות ברחבי העולם. גיבוריו, העניים והעשירים, הם אנשי העולם החדש נטול גבולות. רעיונותיהם מתפזרים עד שקהילה המקומית מאמצת אותם ומפתחת גרסה  תואמת. רעיונותיהם לא בהכרח מתקדמים (לדוגמא-מרבית הגיבורים הם זכרים בדרגות שונות של אלימות) אך תנועתם מגרה את הדמיון כלהקת דולפינים בים פתוח.
    מתוך הבנה=חמלה על אי יכולתם לאמץ טרנדים גלובאלים לא ממודרים תומכי הכיבוש ממסיבת הניצחון. אלו שחושבים שהמילה כיבוש אינה הולמת וש”כיבוש” הוא לא האישו יקבלו מהוויסקי ששומרים בצד להקל עליהם בהרחבת גבולות העונג כשמדינה פלשתינאית תושחל להם מאחור. זין סמולני מרוח בווזלין משפטי ותרבותי שלנו יוסתר בדום מאחורי שיר השלום ודמעות  המפונים בשידור חי יזככו את המצפון הלאומי. ריבונו של עולם איך נפלנו בחטא הגאווה. הבכי חשוב כי סך הכול היה כייף לשלוט, למדנו המון בצביעת המציאות. פירוקו של מפעל ההתנחלויות ישחרר את הפקק למאות ואלפים של מפעלי צביעות חדשים נוספים. כל מפעל שכזה יאפשר קיום בני אור ברמה גלובאלית. לא יהיה צורך להתעורר מההזיה וקיבעונות מחשבתיים; הדור הבא בחדווה ישחק לידיים הלא נכונות  יתפתה בתום לב. שבב מושתל בגופו,  ביטוח נוסעים חלק מביטוח לאומי, העתיד צופן בית חב”ד בכל מקום, פורמאטים טלוויזיוניים לכל שפה












    ציור : אילה נצר

    קישורים לספרי הסדרה:



    קישור לספרי פוליטיקה:



    הסדרות אסופות בממשקים:


    פרק ב- כרי פעולה

    כל כמה שארצה להתנועע בקצב משב רוח מתון ראש כפות רגליים רציפים מחליקים בעולם חדש מופלא, הלך רוחי ההפכפך ודקירות מעוררות מהסביבה מחייבים אותי להתעשת ולגייס את שנאתי היוקדת לחיים. באשר הם. ללא אבחנה מיוחדת בימות חול ועם אבחנה מיוחדת בימות חג. כשהסבר משכנע למצוין לעיל הוא לא יותר מרמיזה, כיווצים מעוררי השראה עצמית לחיפוש הסדר הטבעי והנכון של האמירות, אני זורם בחדווה לכתיבת הצהרות משכנעות. ברבים. איך שלא אביט על זה, היחיד עובר לי לקבוצה בעניינים ממלכתיים. אם זאת, ה”אנחנו” שלי לא כולל את כולם ולדבריי יש כתובת ברורה: בני האור בגרסתם המפאי”ניקית השמרנית, הון-שלטון כמוני. אתכם אני מזמין למסיבת ניצחון יומיים אחרי הבחירות שתמשך שלושה ימים ותימדד בכמות השתויים שיתגוללו בשדרת וושינגטון. אני מזמין את שלדון, עמוס ודן כי הם אחראים לניצחון. בזכותם בני-אור במסלול חברת הזנק. סגנון העיתון, אותו תוכן והגשה רציניים נוטה לימין, שידור כבוד לאחריות אישית וליושר, מחייב אותנו בני-אור ג’וניור לצבעוניות. מה שלא יהיו חלוקת המנדטים לא תישנה את העובדה ש”צוק איתן” הקפיץ את מגמת המיאוס מהכיבוש דרגה. המימד היצירתי עבר מהשלב הבנאלי של הרוע לממטרת ענק מרססת יצירתיות מפתחיה האנאליים והאוראליים.
    מקהלת אבא תרחם אבא תרחם של לובשי החליפות השחורות והחולצות הלבנות הקלה לרהוטי הדיבור הציני, אלו שחיים את ההפרדה בין הסיפור, למה שעושה הסיפור. ביני, שמעביר את המסר העיקרי של הבחירות-רק לא ביבי,  לביני שיודע שיהיה כואב עם ביבי ינצח אבל הכי חשוב שנתנו פייט. אני מביט על הרשימה של הליכוד ולא מאמין איזה עונג לי לחוש את המיאוס. ממש כך היה נגד המערך אחרי 73, ולקח שלוש שנים נוספות שיתעופף. יש לי משיכה מינית לאיילת שקד שמצליחה לעבור את הרתיעה שיש לי מאשכנזיות + מישהו יצטרך לנגב למפוני יו”ש את הדמעות, אז יש לי המון סימפטיה ותקווה בשביל הבית היהודי. “מה שקורה בגואה נשאר בגואה” הוא ספרות במיטבה. אפשר לא לכתוב  וואלה? דור שלם מתחלף מול עיננו, ברוך שפטרנו.
    נשאלתי על הרגלי הכתיבה. הם הרבה יותר נוקשים מהרגלי הקריאה. למשל, אלו פרשו כנפיים לסיפור ונבלעו לתוך “אל הרופא”/עגנון בהינד. לרגע הרהרתי בדעותיו הפוליטיות של עגנון (חבר כבוד) ובבדזZUUUUUמ אחד גדול נשאבתי לאנדרמן איש העולם שמתגאה בסידורי דואר חדשניים בעודו מעכב את הגיבור ואשתו מלהגיש עזרה דחופה. הקדישו לי שיר על הנשגב. כיוון שחיבתי לנשגב גלויה קיבלתי בהכנעה את המסר. אני משתטח בלובי  של חברת הייעוץ הפוליטי שארגנו החברה באמריקה הגדולה לציפי ובוז’י, שולח סטיקרים של ילדים אוהבים על השיחוק, ההקפדה עד רמת הכפתור. מיום ליום, כשזוגיותם עולה ופורחת כסיפור אהבה שנרקח במוחם של אליסון מאיו, ג’ורדן סטיינבק ותורסטין ואנדרסלייס והמומחים מחברת MSV  ייעוץ פוליטי (צל עולם/ברעם חלק ראשון “ביחד לעתיד טוב יותר”). כשהודיעה חברת נובל אנרג’י שהיא לא מוכנה להתפשר עם הממונה על הגבלים עסקיים שהודיע לאחרונה וכיו”ב שמעתי מחיאות כפיים באולם שבה מתכנסת האספה השנתית של “דמוקרטיה לכולם”, וושינגטון; הודות לכר הפעולה הגלובלי יש מצב שיהיה, לבני-אור דור שושלת דאלאס גרסת אמא אדמה  מישחלמלונשארלחלומ

















    ציור : אילה נצר

    קישורים לספרי הסדרה:



    קישור לספרי פוליטיקה:



    הסדרות אסופות בממשקים:



    א- עקיפת הבוחר


    האם נותרה לי האפשרות שלא לכתוב? לא. הכאב גדול מדי, חרה מצטבר במעיים כזה שנדבק לאסלה או מתפוצץ בראש כשנאה. ואני בעניין אהבה, שהחיים ימצצו לי עד רגע מותי. מממ… מזהה אהבה לעונג? יש לי בחירה לבחור נושא כתיבה. הפעם הנושא בחירות. לא צפיתי שאתחיל לכתוב על בחירות 2015 מעמדה דקה ומתנצלת, סמולן לו-פיי. כביום שראש שבטי הלבן ביביהו יצר מהלך בחירות  הבזיקה בתוכי הדרישה להשמיע קולי הפוליטי בכתיבה סדורה, ממלכתית. אז ועד לפני מספר ימים דמיינתי רשומות מפי שרירן רדוד רגשית, טוסטרון בעל קול פטרוני. הנזקים שעשיתי השבוע הצליחו לגרום לי להתקפל כג’יני חזרה לבקבוק, להסס לפני כל תנועה והגיה. זה יגיע, אבל לא השבוע. השבוע אני מתחת לשמיכה. בקרוב אתנפח למשולש אבל עכשיו אני על הקו-מכופף, בטל-הקלדה ראש חץ מלקק.
    נושא ה”בחירות” מכתיב התגייסות והרמת דגל. אם הייתי בן אדם יציב, לא הייתי מוצא עצמי מיוסר ומחורר אנרגטית בגלל מעללי. היה לי את החוסן להפריד בין הדיבור למעשה כבר עכשיו, ברשומה הראשונה הייתי רוכב על אפקט החגים מחייך בשחצנות ומכריז על מסיבת ניצחון בני-אור שתתקיים יומיים אחרי הבחירות. במקום זאת אני חלש גופנית, מטיף מרירות זקנה, קשה לי לצאת מהבית ומבליע את ההודעה לציבור בדבר מסיבת הניצחון על הפחדנים. בסוף, אוננות הויכוח הפנימי מביאה להזדקרות. מה  שמחזיק אותה היא האג’נדה: לכו תזדיינו בנוחות מקובעת, סדרתית, בורגנית, מוכרת חמה ולחה. אין כאימא אדמה בוילה במזה”ת! ממנה אי אפשר להעיף אותי, להגלות אותי, הצד המנצח העשיר והבריא זה אני גם כשאני לוזר עני וחולה.
    גבריאל מנצור, גיבור “צל עולם” מאת ניר ברעם, הוא בן-גילי לערך. בתחילת שנות ה-80, במקום לנסוע לטיול מוצ’ילרי לדרום אמריקה הוא מצטרף לאביו לנסיעה לניו יורק ושם מתיידד עם בעל הון יהודי שממנה אותו כנציגו בישראל.משתמע שלמרות ההסתבכות, שעליה עוד לא מסופר, הצליח גבריאל מנצור לעשות לביתו מספיק. הוא לא טרוד כלכלית ויכול להרשות לעצמו את העונג בבדידות והרהור ממקום מוגן. מתוך שעשוע הוא מסכים להתראיין, לחלוק מתובנותיו ומניסיונו בתככי הון-שלטון ישראלי מקומי.  גג הסיפור נפרש מעלי. דמותו של האב, אלברט מנצור, סוראמלית משהו מופיעה בצבעי שחור-לבן של ערוץ 1. בנו, גבריאל הוא ערוץ 2 בצבע. כמה שנים לאחר שגבריאל  מטפס בסולם החברתי-כלכלי לוקח אותו אביו לשיחת נפש. האב מרגיש שעליו להזהיר את בנו מהקשר ההדוק עם בעל ההון. האב חושש לבנו שהוא לא מצויד מספיק לקרבות של האלפיון העליון ועלול להיות שעיר לעזאזל. גבריאל לא חושש. אומנם עדין אין לו כסף ומסורת של שליטה באחרים אך הוא מפוכח ורואה נכוחה. כיוון שידוע שאביו צדק (ביג דיל..בעיה לחשוש?) נותרה בעינה קדושת ערך הצעידה בנתיב מנוגד להורים, להיאחז בה כתקווה בהמשך הקריאה.
    בפקק תנועה בגשר לה-גוארדיה נעתי באיטיות בזירת מאבק בין אור חקי של עננים ושמש חורפית. נזכרתי בכישלוני האחרון בפוליטיקה כשניסיתי להיבחר בכיתה ט’ לתפקיד בתנועת נוער. הבוחרים היו משלושה בתי ספר יסודיים שונים והדבר השפיע על הבחירה. המתמודד מולי היה חרוץ, רציני והיו לו לפחות שניים עשר (מתוך עשרים וששה, רובן בנות) קולות מבית ספרו היסודי. כדי לנצח אותו הייתי צריך לגייס את א’ וארבע בנות חסותה ולהתחנן בפני חמישה תומכים, הזכרים היחידים, שכדי להצביע היו צריכים לוותר על דרבי בכדוריד שנערך באותה שעה. א’ היתה בכיתה מקבילה בבית ספרי. הקרבה לא עזרה לי. הכי גרוע היו המבטים המתחמקים של אלו שלא הודו שהם לא יצביעו בשבילי. נשבעתי שלעולם לא אחזור על החוויה. הפיתרון היעיל להתברגות במעלה הארגון בדרך לנסיעה הנכספת לחו”ל היה לפתוח סניף חדש, או להמציא משרה ארצית ולהתמודד יחיד. חיבתי לפוליטיקאים, אלו שנמדדים בראש וראשונה ביכולת הישרדותם במבחן הבוחר קשורה לכישלוני בבחירות והצלחתי בעקיפת הבוחר


    ayala netzer




    ציור : אילה נצר

    קישורים לספרי הסדרה:



    קישור לספרי פוליטיקה:



    הסדרות אסופות בממשקים: