בבוקר
שמעתי את ח’ מגבב בהתרגשות לפ’ שחייו ניצלו, שלולא קבעו להיפגש היה ח’ על
האוטובוס. כשנכנסתי חזרה הביתה נודע לי שהיה פיגוע סכינאי באוטובוס שח’ לא
היה בו. קצת התביישתי על שהתעצבנתי על רעש הסירנות שחתכו לי את החלום
האחרון של הלילה. אם לשפוט לפי סערת הרגשות של ח’, על פי רוב עוף חול קשוח,
בלון תחושת הביטחון התרוקן. חיסול ממוקד בסוריה עזר לביבי להוכיח שהוא לא
רק מנופף ידיים שובר שורות אבל למי כבר אכפת. המחווה הביטחונית, אולי
האחרונה שלו, לא מרימה אותו בסקרים. ביבי לא רוצה לזכות בבחירות. הוא רוצה
שמישהו אחר יעשה בשבילו את העבודה בזמן שהוא בחוץ מרוויח מיליון דולר
להרצאה. אחרי הפינוי הוא יחזור שוב ובסוף הוא יהיה נשיא. מי שיואשם בנפילת
הגוש הימני יהיה בנט. המחנה הציוני ישנה את המודל העסקי של השליטה על
המקרקעין בחבל הארץ ויפריד את דוברי העברית מדוברי הערבית. הרעיון האווילי
שאפשר לשלוט בעם ללא שפה משותפת גווע. גווע גם הניסיון לשוחח עם תומכי
הכיבוש. “אכלתם אותה” אומר ח”כ מה”בית היהודי” לתושבי עוטף עזה על שתמכו
בפינוי גוש קטיף. בחירת מילים נהדרת של חניך “בני עקיבא” שמתכתבת עם סוגת
המתיחות של שנות השבעים והשמונים. הטון קצר הרוח של הדיאלוג מסגיר את מצב
ה”תולעים”, אותם שחקנים מקצועיים ששיתפו פעולה עם המתיחה וסחפו את הפתיים
לתוכה. הם אלו שייאלצו לנגב את הדמעות בשם הממלכתיות.
ו’ סיפרה שהיא פורשת מפעילותה הפוליטית קצרת הימים. תהליך לימודה העצמי מוליך אותה לכיוון חברתי אחר, לעזור לאלו שישקיעו שעות על ציאניד כיישום רק כדי להיפטר מטרדנות כפייתית. התבוננות בהתנהגותי החברתית מלמדת על מגמת שיפור ככול שאני סותם את הפה ומשחרר את האצבעות. העוינות שיוצאת ממני מסוננת על ידי הכתיבה ומאפשרת ליצור קשר, לעניין ולבדר. הקיבעון שלי על עוגה עוגה במעגל נחוגה לשבת לקום לשבת לקום מאיים רק על מי שחושב/ת שחייבים לרקוד.
הסתבר שהשבוע עמוס בימי הולדת. לא רק הפייסוש מעלה את ימי ההולדת גם הגוגל התחיל לדחוף ליומן, ממלא את השנה בכל מיני שמות שלא ידעתי שאי פעם אצטרך להגיע לרמת קירבה שכזאת איתם. אני כבר פחות כועס על ימי הולדת כמו פעם. מסתמנת עליה בעקומת התנהגותי החברתית; השנה, ביום הולדתי חיבבתי סלי פרחים, ציפורים מסלסלות שיר, גמדים חושפים שת והתעקשתי לראות בכל ברכה מילולית איזה סוג של הרמה להנחתה. נ’, יועצי לענייני גרוב, פתר את חרדתי לגבי מתנה שאמורים להביא וקבע לנו תור אצל אסור לי לגלות ליד לבנה זוהרים ומוכר הערמונים.
השכמה מוקדמת משחררת לי את הבוקר לקריאה. את השליטה שלי במצב אני מתרגל במעבר בין “הברדלס” ל”צל עולם”, משווה בין דפוסי שליטה אצל גיבורי הספרים. הנסיך דון פאבריציו דוחה הצעה לשמש סנטור בבית הנבחרים החדש שמוקם באיטליה ומציע לחפש מועמד צעיר ורעב. דון פבריציו מזהה את הנהיה אחר הזיות כמאפיין שלו ושל העם הסיציליאני. כאציל, תפקידו לשמר לא לעורר. מוצא השליח שמסר לדון פבריציו את הצעת המשטר החדש הוא מבית אצולה קטן מצפון איטליה והוא מלא התפעלות מנכסיו של בית האצולה שסימנו הוא הברדלס. דון פאבריציו מנבא שהגם הברדלס יכחד ומי שישרוד יהיו הצבועים שחלקם יתנהגו כברדלסים. מייקל ברוקמן, מהאלפיון העליון הוא צבוע ברדלסי. גבריאל ודניאל, מלחכי פנכת האלפיון, הראשון ברמה המקומית והשני-בגלובאלי, שייכם לגזע חדש חוצה גבולות של צבועים. ייסוריהם הנפשיים שימושיים לצבוע הברדלסי: גבריאל מתקשה לשפע המידע שמתחיל לזרום (שנות ה-90, תחילת תקופת הרשת) ודניאל, יועץ אסטרטגי בינ”ל בכיר, עדין מאמין ב”אמת” אחת גדולה, ונכשל בתפקידו לשווק תדמית של דמוקרטיה למשטר באפריקה שמבצע רצח עם.
ו’ סיפרה שהיא פורשת מפעילותה הפוליטית קצרת הימים. תהליך לימודה העצמי מוליך אותה לכיוון חברתי אחר, לעזור לאלו שישקיעו שעות על ציאניד כיישום רק כדי להיפטר מטרדנות כפייתית. התבוננות בהתנהגותי החברתית מלמדת על מגמת שיפור ככול שאני סותם את הפה ומשחרר את האצבעות. העוינות שיוצאת ממני מסוננת על ידי הכתיבה ומאפשרת ליצור קשר, לעניין ולבדר. הקיבעון שלי על עוגה עוגה במעגל נחוגה לשבת לקום לשבת לקום מאיים רק על מי שחושב/ת שחייבים לרקוד.
הסתבר שהשבוע עמוס בימי הולדת. לא רק הפייסוש מעלה את ימי ההולדת גם הגוגל התחיל לדחוף ליומן, ממלא את השנה בכל מיני שמות שלא ידעתי שאי פעם אצטרך להגיע לרמת קירבה שכזאת איתם. אני כבר פחות כועס על ימי הולדת כמו פעם. מסתמנת עליה בעקומת התנהגותי החברתית; השנה, ביום הולדתי חיבבתי סלי פרחים, ציפורים מסלסלות שיר, גמדים חושפים שת והתעקשתי לראות בכל ברכה מילולית איזה סוג של הרמה להנחתה. נ’, יועצי לענייני גרוב, פתר את חרדתי לגבי מתנה שאמורים להביא וקבע לנו תור אצל אסור לי לגלות ליד לבנה זוהרים ומוכר הערמונים.
השכמה מוקדמת משחררת לי את הבוקר לקריאה. את השליטה שלי במצב אני מתרגל במעבר בין “הברדלס” ל”צל עולם”, משווה בין דפוסי שליטה אצל גיבורי הספרים. הנסיך דון פאבריציו דוחה הצעה לשמש סנטור בבית הנבחרים החדש שמוקם באיטליה ומציע לחפש מועמד צעיר ורעב. דון פבריציו מזהה את הנהיה אחר הזיות כמאפיין שלו ושל העם הסיציליאני. כאציל, תפקידו לשמר לא לעורר. מוצא השליח שמסר לדון פבריציו את הצעת המשטר החדש הוא מבית אצולה קטן מצפון איטליה והוא מלא התפעלות מנכסיו של בית האצולה שסימנו הוא הברדלס. דון פאבריציו מנבא שהגם הברדלס יכחד ומי שישרוד יהיו הצבועים שחלקם יתנהגו כברדלסים. מייקל ברוקמן, מהאלפיון העליון הוא צבוע ברדלסי. גבריאל ודניאל, מלחכי פנכת האלפיון, הראשון ברמה המקומית והשני-בגלובאלי, שייכם לגזע חדש חוצה גבולות של צבועים. ייסוריהם הנפשיים שימושיים לצבוע הברדלסי: גבריאל מתקשה לשפע המידע שמתחיל לזרום (שנות ה-90, תחילת תקופת הרשת) ודניאל, יועץ אסטרטגי בינ”ל בכיר, עדין מאמין ב”אמת” אחת גדולה, ונכשל בתפקידו לשווק תדמית של דמוקרטיה למשטר באפריקה שמבצע רצח עם.
