בחר מקרר: ד- מגויס לאמת

הציטוט השבועי של דף הפייסבוק “אין דבר לבד מדילן” הוא שאין דמוקרטיה, האלימות תמיד מנצחת. ילדה בת עשר מתפוצצת עם מטען חבלה בשוק בניגריה. בפוליטיקה של “צל עולם”/ניר ברעם האלימות מיותרת כי אפשר להשיג שליטה בצמתי הכוח ללא הזדקקות לשפיכת דם. אפילו מארגני השביתה העולמית ב- 11.11, חבורת צעירים דפוקים שלכאורה אין להם מה להפסיד מתפתים לתדמית הקדמה ומכוונים את ההרס לסמלי תרבות. בתזמון יאה לנביא מוציא מישל וולבק ספר איסלמופובי ומכריז שהוא עצמו, לאחר מות כלבו והוריו, מחדש את מערכת יחסיו עם אלוהים. הכאב שהשתחרר בכתיבה בוטה על מיניות ורצונות הגבר מתמקד עתה במסר חדש ומגובש: דרכים להחזרת ההגמוניה שאבדה. לי היא לא אבדה או שאני מסרב לראות שהיא אבדה. את האלימות סביבי אני מתעל ומחקה, משתכשך בתת-מודע, סוחט החוצה את החלאה. אוסף שיקולים מוטעים ומצית אותם במרחב האישי והציבורי. הקול הפוליטי הידעני מנגן מיקס פייגנגלינגגלינג אומצה אומצה. השידורים הרצופים מצרפת, האש טאג ג’ה סווי שרלי כשר הפיחו חיים במחנה השמרני. בראיון סופ”ש אומר אהוד שביבי לא ישכב עבורנו על הגדר. הפוליטיקאי שבו גבר על החייל האמיץ. מה ביבי צריך את טקסי הוודו, חרמות, קללות, כדורים, חומצות ומה לא שצפויה לציפיבוז’ים אם יבצעו את המצופה מהם. העציב אותי הראיון. הייתי רוצה להמשיך להיאחז בביבי. הלוואי שהיה יודע לשקר יותר טוב. לפעמים אני תוהה איך זה להיות הבן שלו, באילו הגנות לחיים היה מצייד אותי? הקור הנכיח את תלותי בגוף ולבסוף התעוררתי בשבת עם צוואר תפוס. כדי לשחרר אותו יהיה עלי להתיר את משגי השבוע שנדחסו עד לאטלס, החוליה הצווארית שמחברת בין הגולגולת לעמוד השדרה. סביב החמין של סוף סערה התקיימה שיחה שבת פוליטית בין שלושת דורות המשפחה. “הדור הצעיר” מתאפיין ברצון להצביע למרות ש”לא משנה כי כולם מושחתים”. גיל הזהב מגויס לאמת. בבחירות המקדימות נשלח אבא להצביע עבור נשים בלבד. הבוגרים שותקים. אני שותק בגלל הצוואר. אחרת הייתי משתיק את כולם, עושה להם מה שעשו לי, לנו, להם. היום אני חלש, נותן להוגה הדעות שבי לצפות כיצד מסתדרים עשורים לדורות. כלים, שפות, לבוש מתורגמים שוב ושוב בטקסיות של לימוד העולם מסביבי ושקיעה למוכר. ההתרסה כנגד המבוגר שיודע חולפת מעלי. ההתנגדות לעולם חונק של מבוגרים מאבדת משמעות כשכל מה שצריך הוא לסגור מסך. הנייד, חיית מחמד, ללא המחויבות לצאת בבוקר, מספק מרבית הגירויים. שוויון ההיחשפות לכל דימוי היא כלכלה חדשה. אין מאבק בבחירות אלו. יש התפכחות שביבי לא ישכב על הגדר, המתאבדים למען צביון יבואו מהדור ששולטים בפועל, אלו שילדיהם משתלטים לסבם וסבתם על השלט והמחשב.
אחר הצהריים נסעתי לגבעת חיים מאוחד לאימון של רובין עם מוליכת כלבים בתצוגות ואחרי זה יצאנו לרוץ לכיוון נחל אלכסנדר. הערב ירד והתחיל לרדת גשם קל. הקולות היחידים שנשמעו היו המים שמכים באדמה, כלבים נובחים מרחוק וטפיפות צעדי שהיו, במגבלות הצוואר התפוס, דילוג סוסי שבו הרגל האחורית עוקבת אחר הקדמית. העיקר לזוז קדימה אני משנן לעצמי ועובר את נחל אומץ, חצי הדרך לאלכסנדר. הגשם מתגבר והשלוליות נהפכות לבוץ. אני מזהה גבעה, קובע אותה כיעד סמלי להנפת דגל שאחריו, חזרה על עקבותיי