בחר מקרר: פרק ג - מפעלי צביעות

סערה סערה. ראשית הרוח עולה בתחזיות, סערה מתקרבת אמא של הסערות, משב של אזהרות ממקד את תשומת הלב. ככול שהיא נעה במהירות אל, יש תחושת האטה. הכנות מוגזמות או שמא שינויים בכיווני זרם, ירידת לחץ בחלל אי שם צפונה ומערבה. נהייה קר, הים מתרגש, מתחיל רעש מהזגוגיות וכתבינו פרושים ברחבי הארץ. עוד 70 יום בחירות שוקע לחלום צד. אנחנו השלטון מתרכזים בעמלנות מעשית. ניתן לביבי לקחת קרדיט על תפקוד המערכות בשעת חירום. תחרות פנימית בין מחלקות לעקומת שיפור הביצועים הומייה בנפש של בני-אור. ישראל כחברת הזנק מצטיינת . הידע שנצבר מגולם במניות בכורה שאנחנו מחזיקים לגורל מותג העם היהודי. הולך להצגה “סינדרלה מופלאה” של לורקה בניסן נתיב. הסערה בחוץ הופכת את השוליים למחתרת. הפער בין הרצון למציאות במעשיה קומית שמחברה נורה למוות כעבור עשור. מה החדשות: פייגלין פורש מהליכוד, בנט מואשם בהיסטריה בזמן אמת. שני הפוליטיקאים מייצגי תתי מגזר של השבט הלבן ילידי הארץ . הם יגרפו את מלא הרווחים לאחר הפינוי. בנט וביילין יואשמו בפילוג ששחרר עבורנו את המשילות. אחר כך יקבלו שניהם כרטיס כניסה לקטר הציונות. למה לא? כאן בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות. הבחירות האחרונות מלמדות שמגזר הנשים הוא שיאלץ את הפוליטיקאים הזכרים, אם הם רוצים לשרוד, להתגבר על פחדיהם ולייצר החלטה. נשות עוטף עזה הן המקבילה לארבע אמהות בפיאסקו הלבנוני של גברברי הארץ. הסולידאריות על בסיס מגדרי, זאתי שבימים כתקנם מגויסת לביטול חלוקת תפקידים תכרסם מנהרות בתדמית התבונה ושיקול הדעת של המנהיג הזכר. מהכנסת ה-15 מי ששולט בנו, בני האור, צריך לדעת איך משחקים עם בנות לא פרייריות, כאילו שהשתפשפו במיצוי מודעות מגדרית וארוחת ערב לילדים בבית.
חסימת צירים, לא לוקחים סיכונים, לא יתקיימו לימודים מי אם לא אנחנו כבייביסיטר לאומי, הוכחה בפועל מי אנחנו אלוהים. האיום ב”שביתה עולמית, מיליארד שובתים 11.11” [צל עולם/ניר ברעם] ופעולות מחאה אלימות כפגיעה ביצירות אומנות ומוסדות תרבות אמורים להצביע על פער בין דיבור על שוויון בקרב הון-שלטון וחוסר שוויון משווע בפועל. אירוע השביתה, שקיומו מאורגן על ידי ה”גוף”, מופץ ומשווק ברשתות חברתיות. כדי לשבות צריך: א- לעבוד ב- לגלוש ברשת ג- לרצות להשתתף באירוע. שני התנאים הראשונים מרוקנים את התנאי השלישי מתוכן, מבטלים אותו כאיום ממשי ומשאירים אותו ברמה הסמלית, הדיבורית. אי שוויון חשוב פחות מאי יכולת לתקשר. הרשת, שמספקת למוח רצפי מילים-תמונות-קולות מתפקדת כסם משכך, שתמיד אפשר למשוך ממנו עוד. כשחדלות הרצון לשינוי הוא עובדה אנושית נותר המאבק נגד העוול הלא נגמר תלוי בתעתועי כלכלה עולמית מאמצת פעילות פוליטית מקומית. מסלול הסיפור “צל-עולם” עובר בבירות שונות ברחבי העולם. גיבוריו, העניים והעשירים, הם אנשי העולם החדש נטול גבולות. רעיונותיהם מתפזרים עד שקהילה המקומית מאמצת אותם ומפתחת גרסה תואמת. רעיונותיהם לא בהכרח מתקדמים (לדוגמא-מרבית הגיבורים הם זכרים בדרגות שונות של אלימות) אך תנועתם מגרה את הדמיון כלהקת דולפינים בים פתוח.
מתוך הבנה=חמלה על אי יכולתם לאמץ טרנדים גלובאלים לא ממודרים תומכי הכיבוש ממסיבת הניצחון. אלו שחושבים שהמילה כיבוש אינה הולמת וש”כיבוש” הוא לא האישו יקבלו מהוויסקי ששומרים בצד להקל עליהם בהרחבת גבולות העונג כשמדינה פלשתינאית תושחל להם מאחור. זין סמולני מרוח בווזלין משפטי ותרבותי שלנו יוסתר בדום מאחורי שיר השלום ודמעות המפונים בשידור חי יזככו את המצפון הלאומי. ריבונו של עולם איך נפלנו בחטא הגאווה. הבכי חשוב כי סך הכול היה כייף לשלוט, למדנו המון בצביעת המציאות. פירוקו של מפעל ההתנחלויות ישחרר את הפקק למאות ואלפים של מפעלי צביעות חדשים נוספים. כל מפעל שכזה יאפשר קיום בני אור ברמה גלובאלית. לא יהיה צורך להתעורר מההזיה וקיבעונות מחשבתיים; הדור הבא בחדווה ישחק לידיים הלא נכונות יתפתה בתום לב. שבב מושתל בגופו, ביטוח נוסעים חלק מביטוח לאומי, העתיד צופן בית חב”ד בכל מקום, פורמאטים טלוויזיוניים לכל שפה