תודה לציפיבוז’י וצוות ההפקה על האשליה. עשיתם קסם ענק, מביציותי מפזר אהבתי ומהזין מחזק את ידכם. עמדתם בקצה, כזוג בעוגת חתונה שהנה תיאכל, הפחתם תקווה שהנה תוך שנתיים-ארבע גומרים עם הכיבוש ואפשר להמשיך הלאה למקום אחר, לא היה צורך וזמן להפליג בתהיות המקום האחר.בהשראת זוגיותם, השהיית חוסר האימון והרבה רצון טוב התחדדתי, פולחתי נהייתי מדויק להכי הכי הכי אחחחח….יומני היקר אני פוגש המון אנשים חדשים, קורים ים דברים. אני בלחץ, חייב להירגע עם הכתיבה
יום שישי, קצת אחרי שמונה בבוקר אני מצטרף לתור הממתינים לגיליון סופ”ש של “ישראל שלנו”. הנסיבות מנעו קריאתו במהלך חודשי הבחירות. מהמכונית שמביאה את הנציג לובש הסרבל וערימת עיתונים יוצאת צעירונת בלונדינית. מתי שהו, ואולי רק היום לכבוד הניצחון החליפו את הפנסיונרים שיחד עם העיתון העבירו את המסר שכל עבודה מכבדת בעליה. הפנסיונר הראשון פוטר לאחר שהואשם שהוא נותן יותר מעיתון אחד לאדם, גומר מכסת העיתונים מהר מדי. שלא כפנסיונרים שהיו מתכופפים לשלוש ערימות חלקי העיתון השונים, הבחורה, כורעת רגליה, יורדת לגובה מדרכה. בלי להביט בנו או במכוניות שהתחילו לעצור היא מפזרת את העיתונים. הגעתי הביתה ופתחתי את דן מרגלית, סבא בן-אור. סבא בונה קואליציה לאבא ביבי. אולי גם אני? אבא יאיר לי את השנתיים-ארבע. גאווה. העיתון הנפוץ- שלי! שלדון שלי! הקונגרס שלי! אלי ויזל שלי! בנט מתחת לאלונקה שלי! לפיד שלי! ידיעות שלי! הארץ שלי! והרשת שלי! כמה דברים שלי..
בינתיים בחצר רובין כמעט הורגת את הופהופ. היא רצה בטירוף סביב הגופה שלו, מנסה להוציא תגובה מהדבר שמוטל שמוט על המרצפות, כתם שתן לידו, לא דם. אני אוחז בו ומערסלו בחיקי כמחצית השעה, הוא נושם בקושי, בהלם. משחק הרודף-נרדף החינני שכלל הפסקות לחיכוך אפים השתנה באחת לסיפור של שליטה וכוח אלים. הרחקתי את רובין מהמרפסת והנחתי את הארנב בקופסה. הוא הרים מעט את ראשו אך לא זז. לקח בחזה מלא פרוות ארנב יצאתי לאימון. עדין מושך רגל ימין. לאחר שעה חזרתי לזירת הקרב. קירבתי את הקופסה עם הופהופ למסלעה שלו. הקרבה לבית חיזקה אותו. הוא אזר כוח, קפץ מהקופסה והסתתר מאחורי הסלעים. הוא רק הריח ונתן לאלימלך הצב לכרסם לידו את הגזר והכרוב. חזרתי לאימון ואז עליתי קומה לניסן נתיב לראות את “קוויאר ועדשים”, קומדיה איטלקית מ-1956 , אהוב מאוד בישראל, פעם שישית מוצגת. הערך בויקיפדיה על ההצגה הוא באיטלקית ועברית בלבד. העלילה ממוקמת בנאפולי. לפני כחודשיים הייתי עד להתפוררות אצולת סיציליה ב”הברדלס”/די-למפדוזה, עכשיו בהצגה מעמד הביניים הנמוך “העדשים” במאבק הישרדות לסחוט משאריהם הלא-יוצלחים של מעמד ה”קוויאר”. הצגה שנייה שאני רואה את בוגרי שנה ג’, תחושת היכרות, מי מהם ישרוד את מכבש התעשייה? מה זה משנה, נוזף בעצמי, בוא נראה שהופהופ ישרוד.
למחרת מילאתי משמרת ב”ע-תערוכת בחירות”. מלא רעיונות אבל עוד אין לי מושג מה תהיה הסדרה הבאה
יום שישי, קצת אחרי שמונה בבוקר אני מצטרף לתור הממתינים לגיליון סופ”ש של “ישראל שלנו”. הנסיבות מנעו קריאתו במהלך חודשי הבחירות. מהמכונית שמביאה את הנציג לובש הסרבל וערימת עיתונים יוצאת צעירונת בלונדינית. מתי שהו, ואולי רק היום לכבוד הניצחון החליפו את הפנסיונרים שיחד עם העיתון העבירו את המסר שכל עבודה מכבדת בעליה. הפנסיונר הראשון פוטר לאחר שהואשם שהוא נותן יותר מעיתון אחד לאדם, גומר מכסת העיתונים מהר מדי. שלא כפנסיונרים שהיו מתכופפים לשלוש ערימות חלקי העיתון השונים, הבחורה, כורעת רגליה, יורדת לגובה מדרכה. בלי להביט בנו או במכוניות שהתחילו לעצור היא מפזרת את העיתונים. הגעתי הביתה ופתחתי את דן מרגלית, סבא בן-אור. סבא בונה קואליציה לאבא ביבי. אולי גם אני? אבא יאיר לי את השנתיים-ארבע. גאווה. העיתון הנפוץ- שלי! שלדון שלי! הקונגרס שלי! אלי ויזל שלי! בנט מתחת לאלונקה שלי! לפיד שלי! ידיעות שלי! הארץ שלי! והרשת שלי! כמה דברים שלי..
בינתיים בחצר רובין כמעט הורגת את הופהופ. היא רצה בטירוף סביב הגופה שלו, מנסה להוציא תגובה מהדבר שמוטל שמוט על המרצפות, כתם שתן לידו, לא דם. אני אוחז בו ומערסלו בחיקי כמחצית השעה, הוא נושם בקושי, בהלם. משחק הרודף-נרדף החינני שכלל הפסקות לחיכוך אפים השתנה באחת לסיפור של שליטה וכוח אלים. הרחקתי את רובין מהמרפסת והנחתי את הארנב בקופסה. הוא הרים מעט את ראשו אך לא זז. לקח בחזה מלא פרוות ארנב יצאתי לאימון. עדין מושך רגל ימין. לאחר שעה חזרתי לזירת הקרב. קירבתי את הקופסה עם הופהופ למסלעה שלו. הקרבה לבית חיזקה אותו. הוא אזר כוח, קפץ מהקופסה והסתתר מאחורי הסלעים. הוא רק הריח ונתן לאלימלך הצב לכרסם לידו את הגזר והכרוב. חזרתי לאימון ואז עליתי קומה לניסן נתיב לראות את “קוויאר ועדשים”, קומדיה איטלקית מ-1956 , אהוב מאוד בישראל, פעם שישית מוצגת. הערך בויקיפדיה על ההצגה הוא באיטלקית ועברית בלבד. העלילה ממוקמת בנאפולי. לפני כחודשיים הייתי עד להתפוררות אצולת סיציליה ב”הברדלס”/די-למפדוזה, עכשיו בהצגה מעמד הביניים הנמוך “העדשים” במאבק הישרדות לסחוט משאריהם הלא-יוצלחים של מעמד ה”קוויאר”. הצגה שנייה שאני רואה את בוגרי שנה ג’, תחושת היכרות, מי מהם ישרוד את מכבש התעשייה? מה זה משנה, נוזף בעצמי, בוא נראה שהופהופ ישרוד.
למחרת מילאתי משמרת ב”ע-תערוכת בחירות”. מלא רעיונות אבל עוד אין לי מושג מה תהיה הסדרה הבאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה