בחר מקרר: 2015

תודה לציפיבוז’י וצוות ההפקה על האשליה. עשיתם קסם ענק, מביציותי מפזר אהבתי ומהזין מחזק את ידכם. עמדתם בקצה, כזוג בעוגת חתונה שהנה תיאכל, הפחתם תקווה שהנה תוך שנתיים-ארבע גומרים עם הכיבוש ואפשר להמשיך הלאה למקום אחר, לא היה צורך וזמן להפליג בתהיות המקום האחר.בהשראת זוגיותם, השהיית חוסר האימון והרבה רצון טוב התחדדתי, פולחתי נהייתי מדויק להכי הכי הכי אחחחח….יומני היקר אני פוגש המון אנשים חדשים, קורים ים דברים. אני בלחץ, חייב להירגע עם הכתיבה
יום שישי, קצת אחרי שמונה בבוקר אני מצטרף לתור הממתינים לגיליון סופ”ש של “ישראל שלנו”. הנסיבות מנעו קריאתו במהלך חודשי הבחירות. מהמכונית שמביאה את הנציג לובש הסרבל וערימת עיתונים יוצאת צעירונת בלונדינית. מתי שהו, ואולי רק היום לכבוד הניצחון החליפו את הפנסיונרים שיחד עם העיתון העבירו את המסר שכל עבודה מכבדת בעליה. הפנסיונר הראשון פוטר לאחר שהואשם שהוא נותן יותר מעיתון אחד לאדם, גומר מכסת העיתונים מהר מדי. שלא כפנסיונרים שהיו מתכופפים לשלוש ערימות חלקי העיתון השונים, הבחורה, כורעת רגליה, יורדת לגובה מדרכה. בלי להביט בנו או במכוניות שהתחילו לעצור היא מפזרת את העיתונים. הגעתי הביתה ופתחתי את דן מרגלית, סבא בן-אור. סבא בונה קואליציה לאבא ביבי. אולי גם אני? אבא יאיר לי את השנתיים-ארבע. גאווה. העיתון הנפוץ- שלי! שלדון שלי! הקונגרס שלי! אלי ויזל שלי! בנט מתחת לאלונקה שלי! לפיד שלי! ידיעות שלי! הארץ שלי! והרשת שלי! כמה דברים שלי..
בינתיים בחצר רובין כמעט הורגת את הופהופ. היא רצה בטירוף סביב הגופה שלו, מנסה להוציא תגובה מהדבר שמוטל שמוט על המרצפות, כתם שתן לידו, לא דם. אני אוחז בו ומערסלו בחיקי כמחצית השעה, הוא נושם בקושי, בהלם. משחק הרודף-נרדף החינני שכלל הפסקות לחיכוך אפים השתנה באחת לסיפור של שליטה וכוח אלים. הרחקתי את רובין מהמרפסת והנחתי את הארנב בקופסה. הוא הרים מעט את ראשו אך לא זז. לקח בחזה מלא פרוות ארנב יצאתי לאימון. עדין מושך רגל ימין. לאחר שעה חזרתי לזירת הקרב. קירבתי את הקופסה עם הופהופ למסלעה שלו. הקרבה לבית חיזקה אותו. הוא אזר כוח, קפץ מהקופסה והסתתר מאחורי הסלעים. הוא רק הריח ונתן לאלימלך הצב לכרסם לידו את הגזר והכרוב. חזרתי לאימון ואז עליתי קומה לניסן נתיב לראות את “קוויאר ועדשים”, קומדיה איטלקית מ-1956 , אהוב מאוד בישראל, פעם שישית מוצגת. הערך בויקיפדיה על ההצגה הוא באיטלקית ועברית בלבד. העלילה ממוקמת בנאפולי. לפני כחודשיים הייתי עד להתפוררות אצולת סיציליה ב”הברדלס”/די-למפדוזה, עכשיו בהצגה מעמד הביניים הנמוך “העדשים” במאבק הישרדות לסחוט משאריהם הלא-יוצלחים של מעמד ה”קוויאר”. הצגה שנייה שאני רואה את בוגרי שנה ג’, תחושת היכרות, מי מהם ישרוד את מכבש התעשייה? מה זה משנה, נוזף בעצמי, בוא נראה שהופהופ ישרוד.
למחרת מילאתי משמרת ב”ע-תערוכת בחירות”. מלא רעיונות אבל עוד אין לי מושג מה תהיה הסדרה הבאה

פרק י”ט ביבי מלך ישראל

#ע.תערוכתבחירות.גלריהמשונע.הרצל112
#פתיחהשלישישמונהבערב
הנה זה בא. צלצלתי לאבאמא, אמא ענתה. בא לי לשחזר את הפעם הראשונה, בחירות לכנסת השישית, שאמא לקחה את רעות ואותי להצביע. אבא מן הסתם התנדב לעבוד במפלגה כבכול בחירות. זה בטוח היה מענג. בבחירות לכנסת השביעית, 1969- אני בן שבע, בוגר מלחמה שעבר בגבורה בין שני צדדי המקלט בחור שהורחב במיוחד לילדים. לצאת לבחור היה משהו חשוב. היו דיבורים בבית ספר, ברדיו ובין ההורים. לא הייתי סגור על עניין הבחירה, הרי יש רק “המערך” וכל היתר הם לא, ויש אפשרות לא לבחור? היה זה יום חופש פתאומי באמצע סתיו בדרך לבית ספרנו הרגשנו, רעות ואני, כמגיעים למקום שהתחלף, ופתאום יש יותר מבוגרים ופחות קטנים. אפילו נראה שאותם מבוגרים, למרות אי נוחות כיסאות העץ, מרגישים מאוד ברורים. נכנסנו שלושתנו מאחורי הפרגוד. אמא לקחה את הקלף נתנה והרשתה לי לקחת שניים מכל קלף ולהסתיר. לאחר דיון, השוואת תאריכים, מתברר שגם בבחירות לכנסת השישית הם הצביעו ב”בארי”, ארבעה חודשים לאחר המעבר לדירתנו החדשה. אני עולה על שאלה: ב-65 היתה רפ”י מועמדת, הם ברור שלא אבל האם יש מחבריהם שהצביע רפ”י? הם לא מסגירים. חושדים בי שאשתמש בכל מילה.
מוקדם בבוקר תליתי בצומת בפעם השלישית שלטי ניצחון 2015. החשוד המידי להורדת ששת השלטים שתליתי אתמול, טרוט עיניים שהצהיר שהוא לא מצביע כי כולם גנבים, ביקש ממני לא לתלות על גדר השטח שהפך מאתמול למגרש חניה פרטי. מממ…אז זה פשר הניקיון האינטנסיבי של המגרש שעמד ריק כחצי שנה. אתמול עמל טרוט העיניים על הניקיון ואז ישב והמתין שעות במכונית מסחרית קטנה. הבוקר עמד שלט, בכתב יד לבן על גבי שחור (מפתיע) חניה פתוח. לכבודו שיניתי את מיקום השלטים ופיזרתי אותם על עמוד החשמל בצד צפ’מז’ של הצומת ליד הקפה, בצפ’מע’ ליד השווארמה, קצת למעלה מהצומת בצד דר’מע’ על מתקן מחזור בקבוקי הפלסטיק וליד החניון מעל משרד פרסום נטוש. לאחר מכן המשכתי לנקות את הZOOLA”של ינון מגל” בחצר האחורית של משונע. פינוי הזבל שהצטבר שם נמשך שלושה ימים ודרש תמרון בין פחי הזבל ברחוב, השניים ליד בנק הפועלים, על רחוב הרצל צפונית לגלריה. הצפרדעים ממול ליד AMPM ובצומת הרצל/סלמה. העדפתי להיות פעיל גופנית, לנקות, מאשר לבצע את מטלות שיווק הערב. כל מה שקשור להפצת הפתיחה/מסיבת ניצחון בני-אור אף לא הגיע לשלב הקשיים. נעשה רק המינימום הנדרש ולא יותר. משהו אצלי עצר בעדי מלהתערב, מלהפעיל כוח. העדפתי להישאר במקום הנוח שלי; כנכדו של יוסף בן-יעקב, איש העלייה השלישית, חלוץ, פועל ניקיון ויו”ר ועד פועלי הניקיון של עירית תל-אביב אעדיף לנקות ברשות הכלל מאשר להרים מטאטא בבית. לאחר המקלחת הלכתי להצביע כשבתוכנית היה גם להשקות את גינתו של החלוץ, גם הוא נכד של איש העלייה השלישית, שנופש בגואה. WHAT HAPPENS IN GOA STAYS IN GOA אמר ינון מגל ולא ידע מה הוא מדבר.
בדרך להצבעה שמעתי את הרדיו הצבאי שחגג את הדמוקרטיה הישראלית ביום שידורים מיוחד. הבחירות הן סדנת אזרחות. כלי התקשורת מאוישים בחדי לשונותינו שמשולמים להגיד כמה שיותר על הכול, מסביב, להתפלפל עד כלות, לייצר, להנכיח ולהשביח תודעה פוליטית. בקלפי היה באלאגאן. מסתבר שקלפי 242.1 בכיתה י”ב 5 ב”צייטלין”, הבית ספר של בוז’י, מכניסה אנשים מוגבלי ניידות, שלא יכולים להצביע בקלפי הרשומה להם. הלכתי להשקות וחזרתי שוב. התור התקצר אך לא בהרבה. האיפאד איתי ואני כותב ומעלה את סדר היום של יום הבחירות על פי משונע: #ע.תערוכתבחירותגלריהמשונעהרצל112
אוצרים:ליאב מזרחי ואורן פישר
לוח זמנים:
12-19 הכנות אחרונות לפתיחה הרשמית, כולל צילומי חתנכלהחתנתנכלכלה
19-20 הכנות אחרונות ומוחלטות לפתיחה הרשמית
20-22 פתיחה רשמית
22 - תחילת הקרחאנה
בדיעבד, בבחירות הבאות גם אני אצהיר על ניידות מוגבלת ואתנייד מהקלפי הזאת. בינתיים מסתבר שיש תקלות עם אחד ממכשירי הוידיאו בתערוכה, אילה שם ומנסה לתקנו. לפחות עכשיו כשיש לי ניסיון עם מוגבלי ניידות אני יכול לייעץ לה כיצד להצביע בלי לנסוע לחיפה.
אין לי מושג כמה אנשים הגיעו לפתיחה, לא המונים. שימח אותי לראות חבר ילדות ובן של חברים של ההורים שלי שהגיע באקראי והתלווה לבת שלו שלומדת אומנות. לא הכרתי אף לא אחד מהמציגים, בניתי על המשך המסיבה, על החפירות בקרחאנה. בשעה 10 הופעלה הטלוויזיה בקול. וזהו. אנשים התחילו לחפש מילים. תמתמ אילה ואני הלכנו להטביע יגוננו עם סנדש בזבולון 10, מקום חדש, נשי שיקבל את הזין שחטפנו בפרצוף. סנדש היה היחידי שלפני הבחירות לכנסת ה-14, לאחר רצח רבין, אמר לי שכדאי שאתרגל לביבי, שכנו לסוויטה במלון “דן” כמלך ישראל לעשרות השנים הבאות. לא האמנתי לו. שביבי ינצח אחרי רצח רבין?

#electfridge
#בקרובציורשלאילהנצר

פס-קול: HOLYMEN Go To Peace

פרק י”ח - גבעת הקפיטול

האפס שבי התמלא כשביבי נכנס לשאון מחיאות הכפיים. תחושת שערה נעמדת באשכי זין הלאום שמורה למכבי ת”א ביורוליג, פרס נובל, סרט של הדודנים גולן, עליית מפלס הכנרת וכיו”ב. מופע מושלם. הרים אותי ואותם שוב ושוב ממושבנו. אני מת עליך אבא ביבי אתה באמת כל מה שאשתך אומרת לך.אם הייתי הבן שלך יש מצב שהייתי לקבל פטור מתסביך אדיפוס, להרוג את אמא ולאהוב אותך. שחקני המשנה: אלי ויזל בתפקיד מרדכי היהודי מגן היהודים שתמך בתחבולה ליצירת באזז כה מוצלח נגד האחשוורושים, ננסי פאלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקראטי לקחה על עצמה את תפקיד האישה ההיסטרית, הבכיינית, שלא שולטת בתגובותיה הרגשיות. אשתו הישראלית של שלדון אידלסון השמיטה ארנקה מהיציע, מחווה פרוידיאנית, מהתלה נצחית. מוכתר כראש השחץ של הימין השמרני-רפובליקאי, של החשיבה הקפיטליסטית החזירית העולמית, ביבי בשל לחזור הביתה ולהפסיד בבחירות המקומיות. לא לדאוג לו וגם לו לנו.
שבוע עם לוויות ושבעות לא מוריד לי את הטון. בראשון, לאחר הלוויה בירקונים נזכרתי ששכחתי לקבל הוראות לוויה מההורים לעצמם. מסתבר שהם מאמינים בראש וראשונה בחשיבות המקום. לאחר שסימנו חלקתם בבית קברות היפיפה הישן ברחובות, הפסיק לעניין אותם הפרטים הטכניים. כן רב שיגיד יזכור. תפקיד הרב הוא לאשש חילוניותם; להכיל אותם, יליד חבל הארץ הוי ארצי מולדתי ירושלים של זהב. קראתי מאמר מרתק שהעלתה מחדש ענת מטר, שהועלה בהקשר שאלת הצביעות המובנה שיש בראיה אדונית. חשבתי על נהייתי שמאלה עם השנים, שקצת מקבילה להתחרדלות של אנשי המחנה הלאומי,למשל של תלמידי הרב טאו שיצביעו עבור אלי ישי. משום מה, למשל, יש לי הרגשה שהצבעתי לרשימה המשותפת מרגיזה יהודים יותר. יש לכך שתי סיבות אפשריות: 1- שהצבעתי יותר קולנית 2- שההצבעה לאהובתי חנין זועבי סווגה בדרך לאוזן המקשיבה כגחמה, הבל פה. בשני בערב הלכתי לערב היכרות למתנדבים בתנועת ניצחון 2015. ככה עובדים! הסברים פשוטים: למי אנחנו פונים ? ל-X מנדטים מתלבטים ממרכז שמאלה שהתלבטותם עלולה להשאירם בבית. מה אנחנו עושים? מפיחים אנרגיה ותחושת דחיפות שחייבים לשנות. איך עושים זאת? פילוח מדויק, פונים למשוכנעים, לא מתעסקים עם ימניים, שימשיכו לישון, שיחליק על בננה בדרך לקלפי. זנחתי את גישתי המחבקת, מעכשיו ווידוא הריגה
בשלישי, סופסוף סרטי תעמולה ופגישה עם אורן ואילה על התערוכה הקרבה. כמובן שאני מלחיץ את המערכת..הכצעקתה שאף לא אחד מעוניין במסיבה ברחובות חוץ ממני. לקחתי על עצמי את הפאב. קיבלנו אחלא מקום בקיר בין אופיר ואנטון הגדולים. אני סומך על שניהם שידאגו שבהמשך, כתיבתי תשתחרר ותתמקד כאחד. וכביבי, שהזקיף אהבתו בגבעת הקפיטול כך אוכל אני לשלח שנאתי, בוזי וצפצופי בקיר וברשת.

פס-קול Reverse Psychology & Astrix & Hyperion - I Believe

פרק י”ז- שיח ושיג

ממשות מעברם של הורי לבית אבות אופס דיור מוגן התגלמה לתוך ארגזי קרטון שהתבקשתי למלא כפי יכולתי. לפני מספר ימים הם הודיעו בצורה רשמית לרעות ולי על החלטתם לבצע ביחד ! את שינוי מיקום מגוריהם המשותפים הלפני ! אחרון. סימני הקריאה היו במהלך השיחה. היה משהו נוגע לב בהתעקשותם לקבל את אישורנו למהלך, ולמקום שנבחר. בחרתי לשמור מספר ספרים, כלי הקשה ממשפחת הדלעויים המרשרשים, תוף מרים חבל על הזמן שאבא שלי נהג להשתמש בו לריקודי עם וכמה סלעי מינראלים מלאי אבק שייעדתי אותם לחצר אך לפתע הופיעו מול עיני על השידה הורודה ליד סיפולוקס, קומקום, פתילייה ומארז בקבוק אמארולה, משקה עץ הקופים, שנראה כמנורת לוקס ללא העששית. בין שאר זכויותיהם של הורי אפשר לציין את חוסר האמונה הבריא שלהם ברצון ילדיהם לטפל בשארית רכושם המטלטל, זה שמשמעותו הסמלית עבור בעליו היא עצם החיים. ראייה המציאות ללא תקוות וחוסר תקוות היא משהו שעכשיו התחלתי להתעסק איתו במיזם היוגה החדש. אני כבר קולט את חוסר סבלנותי מקשקשת הבחירות שלי, מהבחילה שאותיות אהו”י בקצה הביבי מסתירות ומהנטייה להתעסק בעתיד, בסדרה חדשה שלאחר הבחירות.

בעימות הטלוויזיוני צפיתי ברשת בשידור החוזר. אלי ישי מחייך רגוע, כמה מבוהל הוא היה כשנכנס לפוליטיקה. ההימור שלי שהוא יהיה ההפתעה ויביא 8-9 קולות שיפילו את הליכוד מהשלטון. בנט מצוין, זחוח גבות מורמות כך צריך להתנהג גביר יהודי בפרוטוקולים של זקני ציון. לדרעי תנועות ידיים חדות, הוא חוכך בשיניו, אריה מלא תשוקה. לפיד- נון שלנטי, המקצוענות במיטבה. כחלון בולע רוק לחץ פנימי אבל נראה טוב. הוא והיימן עודא משדרים ישירות ובלתי אמצעיות. גלאון-תרבותית צקצקה שפתיה בחן ומקצועיות, ייצגה במכובדות את יפי הבלורית והטוהר מצקצקי השפתיים.העימות הטלוויזיוני נועד להמחיש למתנדנדים והבטוחים כיצד בבחירות אלו בא לביטוי השינוי החיצוני של ישראל. שום ראש ממשלה לא יעז לסרב לעימות מהבחירות האלו והלאה. חסר לביבי שנאומו בקונגרס ישעמם. אם הוא ישעמם יש להעניש אותו במינוי קבע לראש שופטי תחרות “שיח ושיג”, אליפות ישראל בדיבייט ורטוריקה וקנס כספי להגדלת פרסי התחרות…אחרי שיקבלו עמדתי לתעדף העצמת האזרחות על ידי הרחבת מועדוני תרבות הויכוח בבתי ספר יסודיים והגדלת פרסי התחרות.

הלכתי עם נסי לחנוכת בית ניצחון 2015 ברחוב רוטשילד. נסי מסתבר הרבה פחות בררן ממני והתאהב בכל הנשים אני רק ב-10% אבל כשסרקתי גם את אלו שבחוץ העליתי ל-15%. זה גם המון ולדעתי מדובר בהתקדמות רוחנית כנראה בזכות מיזם היוגה שמכריח אותי להתעסק עם מילים כמו ראיית שחורות, משקפיים ורודים והייאוש שיש לגעת בו כדי לחיות בהכרה. האירוע שבו רות מכירה באהבתה לבועז קורה לאחר שהוא מתוודה בפניה על אהבתו ופחדו מאביו. אז, כשקולו רך ודמותו נישאת מעליה, נפתח לבה אליו. עד אז היא, כאימא שלה שפחדה מבועז, לא חצתה את תהום רתיעתה מאופיו הממושמע למערכות החברתיות. היא מפרשנת את אי נוחותו של בועז בביקורו הראשון בביתה הכפרי כגועל. היא מזהה שגבולות המטושטשים בין בית לחצר (אני רואה בדמיוני הרבה דלתות יציאה וכניסה) חוסר הפרדה בין פנים לחוץ יוצר אצלו תחושת לכלוך, גועל פיסי ומוסרי. היא טועה וצודקת. את תחושת הזרות האסתטית שמרגיש אשכנזי עירוני הקצינה העובדה שבועז לא מזהה דמות אב ראשית במארג המשפחתי שנחשף לפניו ושהאדון, לובש המכנסיים במשפחה, היא רות, הצעירה היפיפייה שתמרנה אותו לתת לה טרמפ הביתה. כשפורצת מלחמת יום כיפור ומתממשת אזהרת שולי השמאל מנפיחת מלחמת ששת הימים עוזבת רות את בועז ואת הקן הנוח ששניהם בנו. היא לוקחת איתה את הספר “מבוא לפילוסופיה מרקסיסטית” של גרשם פרעייר, ספר לימוד עצמי מובהק לאלו שעניינם הוא מי אני במסגרת ההיסטוריה הממשית. את השבר החברתי של מלחמת יום כיפור היא מתרגמת לשבירת התא המשפחתי. קסנדרה היפה נענשת שלא ישמעו נבואותיה, רות היפה מענישה את החירשים.

פס-קול: Goa express
[unnofficial remix to the track
["Trance africa express"-of sheyba

ט”ז - זקיפות קומה

הצלחתי היחסית לאחד שורות עם תוכנית בני-אור, למחוק נושאים שנויים במחלוקת ולהתרכז רק בהחלפת ביבי מאחה את חלקיק העלבון שבתודעת הריבון-הסופר-מפותחת שלי, הקטן שמזלזלים בו. אני יודע שבהתנהגותי יש הזמנה ליחס שכזה, ושלהרגלי משכבר הימים להתפלש עם עשירונים סהרורים יש תוצאות והשלכות, לכן כל מה שנותר לי הוא להישאר בכוננות ספיגה ולקדם באדיקות את מסיבת ניצחון בני אור. אחיזתי העיקשת באמונה שישראל תעמוד בראש טבלאות איכות החיים העולמיות, תפיץ אור לגויים ואחד לאחד תגשים את כל הסיפורים שסיפרו לי בילדותי עומדת ביחס הפוך לויתור שעשיתי בלהעביר לצידי מפקפקי חזון. במקום לטרוח לשכנע, להסביר, לנמק מטעמים ענייניים מדוע ככה וככה וככה אני ושכמותי פשוט מתבצרים בעמדות וממתינים. מי שיש לו יותר סבלנות ינצח. אף לא אחד מנצח אותנו בטח כשאנחנו בגוף רבים בלי הפרדה מתודית של זכר ונקבה.
את היום האחרון בעשרת ימי ההתאוששות ממחלה שהקצבתי לעצמי ביליתי בקריאת הפרק האחרון ב”יוליסס”. [פנלופי, מקום: מיטה והקפדתי לקרוא במיטה לפלחן את הקריאה, איבר: בשר, סמל: כדה”א, טכניקה: מונולוג (נשי] לאחר יממה שנמשכה עבורי יותר ממספר שנים זכיתי לשמוע מקרוב, הכי קרוב שאפשר על מה חלמו באירלנד של תחילת המאה ה-20. מה רוצה אשה מטופלת במשפחה ואחוזה ספרותית של סבי רבי הרוחני, בעל האומץ והיושרה שכתב כיצד גבר מלא-און נטול אמצעים היה רוצה לחיות. כדי להתאושש ממפל המילים עברתי לקרוא קצת מ”מהתלה נצחית”/וואלאס. הפרק על אשתו הגוססת של רמי, הסוכן הקנדי קטוע הרגליים שהתחזה למכור ונכנס למוסד גמילה כחלק ממשימה. הוא מתוודה בפני זר גמור, אלכוהוליסט לשעבר, על אהבתו לאשה-צמח שבמקום ראש שוחזר לה כובע מתכת. בזכות קתרין, שמה של האישה-הביונית הגוססת, יצא רמי מהדיכאון שבו הוא היה שרוי לאחר פציעתו החמורה בתאונה בגיל צעיר. לא יכולתי להמשיך לקרוא. לפעמים וואלאס יותר מדי לעצבים רופפים. עברתי ל”אהבת עולם”/יצחק לאור. לא ציפיתי למונולוג נשי, לזווית ראייה של אישה, אבל התאים לי. מה הברירה? להיות בחברת עצמי עם אהבת צמח גוססת של סוכן קטוע רגליים. לא תודה.
לאשה ב”אהבת עולם” קוראים רות והיא ממשפחה לא-עירונית ממוצא עיראקי. לשני אפיוני הדמות, לשמה ומוצאה יש נגיעה בחיי. לאשתו של גבריאל מנצור גיבור “צל עולם”/ניר ברעם קוראים רות. ב”צל עולם” ו”אהבת עולם” מזוהה השם רות עם יושר אינטואיטיבי, רצינות. רות “באהבת עולם” היא “העיראקית היפיפייה של בועז”, ילדת טבע ששיחקה ברצינות כדורגל עם הבנים. רות שיודעת לשמור על זקיפות קומה מודעת למגבלות ייחוסה ומינה במאבק ההישרדות. רות, שהרגישות לאלו עם פחות ייחוס ואחיזה בקרקע היא ערך מדיד, עם תכונות פיסיות. רות שתמיד ידעה לזהות מנהיג ראוי ללכת אחריו. שננטשה ונטשה. זהירות ספוילר. טוב, הלאה
כיצד עוד עלי לפעול כדי שננצח. איך עלי לרתום את שחצנותי הבסיסית, את תודעת הריבון הבלתי ניתנת לערעור לטובת שידור שדור אידיאולוגי רציף. איך לשמור על זקפת נס השינוי לטקס טנטרי ב-17 למרץ שבסופו יופרשו לגמלאות מנהיג השבט ואשתו בחגיגה פאגאנית שתהיה אקט ספונטאני של ביטוי עצמי, רדיקאלי ובורגני כאחד. בשונה משריפת מקדש, אירוע של עצב ופרידה כאן מדובר בטיהור, אישוש ההבנה שתמו ימי השקר הישן והמשעמם. בוילה במזה”ת, שאליה אפשר להיכנס אך לא תמיד לצאת, רוצים שקרים חדשים.

פס-קול: Dj Darwish Vs Noa Zulu

יום שני, 23 בפברואר 2015

פרק ט"ו - פטריוטיות

הקו בין העיקר והטפל במערכת בחירות כה ברור שמתבקש העיסוק במשני בחשיבותו. מענג להשליך פירוש טפל על תפל ולתבלן בעזרתו ודאות חסרת בסיס הגיוני שתם עדין ביבי עם המממממון אמונה חסרת טעם. מערכון ההזמנה לתיקון מערכת החשמל ביום כיפור בקיסרות הפרטית נשמע כמו התכתבות של “בית הקלפים” עם “הגשש החיוור”. לו יכולנו, שמונת אחוזי האוכלוסייה שרואים בתהליך המדיני את הנושא החשוב ביותר, לנטוש משמרתנו היינו דוחסים את הצחנה העולה מבתי שחי מרואייני הליכוד לצינור, צוברים להנאתנו פיקסלי צביעות מפני מתעדפי הנושא “חברתי/כלכלי/בטחוני” ומשחררים לשמיים זיקוקי דינור. חמישים שנות הלבנת הכיבוש היו נצבעים בערכים הקסדצימליים רוחניים ואנושיים: אדיבות אהבה אהבת המולדת אהדה אומץ אופטימיות אושר אותנטיות אחריות איזון איכות הסביבה אינטואיציה אינטימיות אכפתיות אמון אמונה אמנות אמפתיה אמת אצילות אריכות ימים בהירות בחירה בטחון ביטוי עצמי בריאות גאווה גבורה גיוון גמישות דוגמא אישית דו-קיום דייקנות הבחנה הבנה הגיון הגינות הגנה הגשמה הובלה הומור הוקרת תודה הזדהות הישגיות החלטיות הנאה הסתגלות הסתפקות במועט הערכה הצלחה הקשבה הרפתקנות השפעה השראה התלהבות התמדה התנדבות התפתחות ודאות ויתור זיכרון חברות חדשנות חופש חיים חינוך חכמה חמלה חשיבה ידע יוזמה יופי יושר ייחודיות יסודיות יעילות יציבות יצירתיות ישירות כבוד כבוד המשפחה כיבוד האדם כוח כיף כנות למידה לקיחת סיכונים מחויבות מחילה מיקוד מנהיגות מסורת מסירות מסירות נפש מעורבות מעשיות מצוינות מקוריות מקצועיות משמעת משפחה מתינות נאמנות נדיבות נוחות נחישות נימוס נכונות ניקיון נתינה סבלנות סדר סדר חברתי סובלנות סליחה סלחנות ספונטניות סיפוק סקרנות עבודת צוות עדינות עונג עוצמה עושר עזרה לזולת עליזות ענווה עניין עצמאות עקביות עשיית הבדל פטריוטיות פרפקציוניזם פשטות פתיחות צדק צמיחה צניעות קבלה קדושת החיים קידמה קלילות רוגע רומנטיקה ריגוש ריכוז רכות רצינות רעות שאפתנות שוויון שונות שותפות שחרור שייכות שיתוף שיתוף פעולה שכחה שלווה שלום שליטה שלמות שמחה שמחת חיים שמירת הטבע שפע שקט שקיפות תושייה תמימות תעוזה תקווה תקשורת תרבות תרומה
פרק 29 במוקס נוקס הוא שיעור ספרות לי ולתלמידות החוג לספרות. לאחר שבפגישה הראשונה ייגע הגיבור את התלמידות במפגן ידע מרשים הוא מתמקד הפעם בסיפור “המתים” של ג’יימס ג’ויס. לשאלת אחת ממשתתפות החוג מהי מגרעתו ככותב הוא עונה שהצורך להיות מקורי.

electfridge

התנועה "לו" איור מאת אילה נצר. התמונות לקוחות מפרויקט "מילה ביום" של יואל הרצברג" המילים: סאלאם, חמודה, home aging, broken צולמו 13-19.2

פסקול : FLOWING - GOA TRANCE BY ITAL

יום ראשון, 22 בפברואר 2015

פרק י"ד- תלמיות אפרפרה

סלפי עם יסמין מראה שעשר דקות לפני שהגעתי הביתה וקרסתי ל- 72 שעות תפקדתי כצופה נצפה נלהב במה שהוגדר כ”הפקה פסיכית בהשתתפות עשרות אמנים, מופעי פרפורמנס, תיאטרון, שדכנים, תערוכת אמנות ומה לא..”במשונע, הסלון השכונתי. בצד שמאל של התמונה ניתן לראות פרוק רגליים חייזרי מכוון שני מחושיו לראשי. בקצה האחד דלוקה נורה לבנה והאחר כמטה קסם מפעיל את הקוד שמוחק כל מה שעצר והחזיק והעמיד פנים. נפרדנו לשלום, פסעתי הביתה כרגיל ולאחר שפתחתי את דלת הכניסה כביתי. לא מדובר היה באיבוד הכרה או צלילה, שתי תופעות חביבות עלי כי בבת אחת נלקחת ממך השליטה התודעתית ומוחלפת בריקנות או בועה רחמית. התסמינים היו חוסר יכולת להישאר זקוף, ובשכיבה- חוסר יכולת לשנות מנח. הפעילות השכלית הפכה צבעים וריחות שנבחשו בקש מהפה לאורך המעיים לדייסה של נתונים משוגרים עד שהתחלתי לבעבע מחום.
למחרת בבוקר, בהפוגה בין מה שהסתבר כגלי חום מרובי זיעה ונטולי כאב, פשטתי בגדי והתכוננתי להמשך. התחושה שלי שקיבלתי את החשבון לאחר הפיטום בסופ”ש. נותר רק להמתין. הסבב הפעם היה של חום גבוה וכאב ראש שסיבתו נבעה מקשת מתכתית כמעט נוזלית בצבע חלודה שסגרה על מצחי מעל גלגלי עיני ומנעה ממני כל אפשרות לפותחן. רעש הטריד, תחושת בחילה עדינה שהזהירה לא לנסות משהו חוץ ממים להרטיב את השפתיים. ככל רוחני שמרן אולד סקול, חוק השבט תבע שעלי לא להפריע לתת לגוף להילחם מבפנים. וכך היה. אחרי יומיים הוקל הלחץ בטבעת שסגרה ראשי, השתנתי וקצת דיברתי. בתיאוריה, יכולתי לכתוב. בפועל, רק כשהתחלתי לקרוא, נוצרה הכתיבה.
כך יצא שהספר שפתח עידן פוסט-מחלה, תקופה קצרצרה מן הסתם של תלמיות אפרפרה, הוא “אקספרס הדיבור הישיר”/ד. פ. וואלאס. המאמר הראשון הוא גרסה מלאה לכתבה מוזמנת על ידי מגזין “הרולינג סטון” שבו התבקשו ארבעה כותבים להתלוות למסע בחירות של מועמד על פי בחירתם. וואלאס בחר בג’ון מקיין והתלווה אליו בבחירות המוקדמות למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה”ב 2000. המעומד המתחרה, שזכה לבסוף היה ג’ורג’ בוש. מקיין, דור שלישי לאנשי צבא, נחשב בתחילת המרוץ כחסר סיכוי אך הפתיע. התברר שיש לו את הדבר, תכונת המנהיג, שגורמת לאנשים לחבבו, לצאת מאדישותם כלפי הבחירות להצביע עבורו. מטוס הקרב של מקיין התרסק במלחמת וייטנאם. מקיין נפצע בצניחה, נשבה, עונה בכלא וסירב להשתחרר מוקדם עד שלא ישוחררו החיילים שנשבו לפניו. וואלאס מזהה את תכונת המנהיג באדם שמעצים אחרים, גורם לנו להתעלות על חולשותינו. וואלאס עוקב אחר השפעת מנהיגותו ויושרו של וואלאס, על עצמו ועל הפמליה העצומה שסובבת אותו במרוץ לנשיאות. וואלאס רואה באידיאולוגיה השמרנית משנית בחשיבותה לעומת תכונות אישיות כיושר, אמפתיה, יכולת לעורר תקווה והשראה והעדר ציניות.
רק כ-10% מהחכים ב-2013 היוט בטחוניסטים. בכנסת 2015 יהיו אף פחות. כנראה שהמקיין הישראלי יהיה הכלאה של עמר בר-לב מ”המחנה הלאומי, יואב גלאנט מ”כולנו” ואליעזר שטרן מ”יש עתיד”. המיוחס, הפרחח והאמיץ לצאת מול קהילתו. הם, הביטחוניסטים, ייאלצו לשכב על הגדר עבורנו ועבור לובשי המדים שייבצעו את הנסיגה הקשה והכואבת מחלום א”י השלמה


אילה נצר פסקול : Ido B & Zooki- TOP DAWG

פרק י"ג - לא אורגני

מוקס נוקס" לחשתי לעצמי שוב ושוב והכנתי עצמי ללילה שתכננתי שימשך מחמישי, יום הולדת החלל, ליום האהבה/ולנטיין במוצ"ש. כרגיל, כשאני מכין מעצמי ללילה, אני מבסוט מעצמי כי בנאנו- שניות תחושת הרווחה מתפשטת מהעור פנימה והחוצה. יצאתי לאימוני חמישי: זוגות עם מ’ ומתחילים עם הטייס. שני השיעורים מחממים המנוע הפנימי לכל צורה של התנהלות. הפעם, כאמור, התכווננתי לדרך הפריץ. בתום האימון, עליתי על קו הגלריות עם קושקון, רובין ואילה. זמיר שץ ברוזנפלד התעקשתי מספר פעמים לנפנף לשלום למישהו שאיתו, כך הייתי בטוח, ניהלתי שיחה ממוקדת רובין בהמתנה למעלית. עשרות דיוקנאות (147) של אנשים על הקיר המערבי. הרבה פרצופים שונים כצייר רחוב שיודע שהפקח לא יחזור. דומים בשונותם. הפה הקפוץ, עיניים ערות/מתות? לא בגללן אני מתבלבל. כתגובת הגנה מבטי נח לקוצר ראייה, עובר באדישות על פרצופי האנשים, כפי שהם, מן הסתם עוברים על פני. הגיל, תאי מוח שרופים, תעדוף טבעי של שארית כוח-זיכרון, יותר ויותר נוזלת ממני היכולת לזהות ללא תיוגים. מתהלך לי ככול שהלילה מתקרב מתהלך לעולם שמתקשרר ומתחבר רק בדפדפן. מסיים את הלילה עם המקור, מבחינתי, למנטרת הסופ"ש: "מוקס נוקס"/שמעון אדף שחזר לסיבוב שני. להבדיל מגיבור הספר שאביו מחמיר איתו כדי שישננן את כתבי הקודש לי עושה נעים בסוף לילה לשנן את הלטינית שהוא שוזר לתוך העברית שלו שמלכתחילה נשמעת לאוזני חריגה.
הגעתי למרכז לאימון בראנצ’. מרגיש שהגב קצת תפוס וכדאי שאטפל בו שלא ישבש לי את התוכניות. במקביל התאמנו בחדר הסמוך קבוצת מתרגלי לחימה במקלות. אימונם כולל צעקות (שם חולין ל”אחדות הרוח ממומשת דרך הפה”) נמוכות עד גבוהות, לוחשות, זועקות ומפתות לנצל היותי לבד בחדר לברוסליזים מתקדם עם הראי. בשלב מסוים רובין מתחרפנת ואין לי ברירה אלא להכניס לה משמעת גרמנית כדי להצמידה לרצפה. ושוב, מלא עזוז, יצאתי למשימתי הפוליטית הבאה: מסיבת הניצחון של V2015 בכולי עלמא. אווירה עולצת קרנה ממראיינים צעירים ומזוקנים בכניסה שרשמו שוב את שמותינו ואזור מגורינו הנחו את הבאים פנימה. דחיתי את ההצטיידות ליציאה מלבד חולצה וסיכת ניצחון. ירדתי בגרם המדרגות הרחבות שמקנים תחושה ממלכתית ראויה. המקום היה מלא והתחיל להיות מפוצץ. מיד לבשתי את החולצה ותקעתי עליה את הסיכה. בהתחלה חשבתי שזה הדבר הנכון כי ככה אמורים לעשות כולם בתנועת נוער. מסתבר שלא. לעומת זאת היותי לובש חולצה סיווג אותי כאחד מהמארגנים וזיכה אותי בחיוכי הוקרה על שלא ניצלתי מצבי לעקוף את התור לבירה. גולדסטאר או מכבי. לקחתי שתיים מכבי שאולי יהיו לי חברים. התיישבתי על הספסל פונה לבר והתחלתי להשוות מפלסים. הגיל הממוצע הוא בני 30 שמנסים נורא נורא להאמין שיש מצב, שאולי ובכל זאת. מאוד מנומסים שם ולכן הלכתי ולקחתי עוד שתי מכבי. בשלב הזה ידעתי שלא יהיה לי חברים והתחלתי להתעניין בפיצה. מסתבר שיותר קל להעלות את בוז’י לשלטון מאשר לקבל פיצה אבל יש אחלא אווירה בתור. נורא עושה חשק לקפוץ מעבר לבר ולעזור לפיציולו שחותך את הפטריות בצורה מדיטטיבית ומפזר אותן על הגבינה לא-אורגנית. חלקתי את הפיצה עם אחד מצלמי האירוע ואפילו חיזקתי אותו רוחנית בניצחוננו הקרוב שמתחיל ב”כאן ועכשיו”. הוא עדכן אותי על המסיבה הצפויה ב”לימה לימה”. רשמתי לפני. מתנדנד קלות עליתי לאיטי במדרגות. הפעם נשענתי על המעקה. אספתי את שלטי החוצות בכוונה לתלותם על קירות הבית והמשכתי להתנדנד. בתוכנית נשאר לבקר את המשפחה ולהשתחצן בפעילותי הפוליטית, לנמנם ביומן ולהמשיך לכתוב בלילה את גרסה 2 ל”ארוחת בוקר ישראלית”.
צפיתי ב”ביג לבובסקי” ונרדמתי על השטיח. התעוררתי בארבע בבוקר. הגשם הצליף על החלונות והרוח רוח רוח רוח אין מצב תשכב לנוח. השריר שעשה שריר אתמול, הבוקר זוקף ראשו עד צוואר. אין לי זמן לשחרורים, עולה על ריטאלין שירגיע מהראש למטה. הכדור מעביר את הבוקר בסבבה. בווטס אפ עולות הודעות ביטול של קבוצת כלבי גישוש והצלה. כל השדות מוצפים. שלושה מטר ממני חודרים מים מבעד לדלת, אבל החיים יפים על ריטאלין. הפשוש בא לעשות סיבוב על החלון ומתחרה בנקישותיו על החלון עם הגשם. אני צריך לתת לו שם? שואל את עצמי וכתחליף מעניק שם לסיפור שאני כותב “ארוחת בוקר ישראלית”.

electfridge


תמונות מתוך הפרויקט של יואל הרצברג "מילה ביום" ; המילים : הלבשה, התחדשות, run, saturated, מאופס צולמו 6-13.2.2015 האיור "החזק סנונית בכף היד" של אילה נצר פסקול : (Skazi Ft Shira Gavrielov -Poison (hard style Mix

פרק י"ב - אוסף פונקציות פועלות

הצלחתו של ביבי להסב את הדיון לפסיכולוגי מרשימה. שהרי המסקנה המתבקשת היא שעם כל הראשים המעופפים בעולם המוסלמי ובבאנגים של סמאלנים, צריך להיות משוגע בשביל לוותר על ביבי כבריון השכונתי. בזירה הפנימית נותן ביבי יופי של פייט. הוא לא יוותר עד הסיבוב האחרון. המהלומות שביבי תוקע לצבועים (פחחח…פרס ישראל הוא א-פוליטי כפי שהצבעה נגד חינמון מפלגתי ובעד “ידיעות אחרונות” מדאגה לחופש הדיבור) מרנינות. בזכות ביבי- החבר’ה שחשבו שאפשר להפגיז ולבכות, למול ולחמול, לדבר על שלום ולשתוק נגד האפרטהייד, לזיין שוטרות ולהרגיש צדיקים – מחדשים נעוריהם ויוצאים לרחובות.
אז גם אני התנדבתי ל”ניצחון 2015”. כבר מחר הם מארגנים מסיבת ניצחון. וי 2015 נראים לי מיי קיינד אופ גאייס. בירה ופיצה על חשבונם. בוא נראה אם מדובר בפיצה טבעונית או לפחות מעיזים שגודלו באווירה חיובית. אווירת הנכאים ששוררת בימים אלו על הסמול לא בריאה לי. לך תסביר למיואשים שניצחנו. הכול הרי עניין של גושים, ושגוש המצביעים מתנגדי המהלך מדיני מיצה עצמו ב -45 ח”כים. השנאה בתוך יתר 60 מייצגי היהודים תישכח כשיהיה, ויהיה, עם מה לשלם כדי לשכנעם אולי לא לתמוך אך גם לא להפריע למהלך מדיני. ה- 8% שחושבים שמהלך מדיני הוא הנושא החשוב ביותר, הם במערכת הבחירות כקהל מגויס בתוכנית בידור שבחלוף הימים, לאחר שמתברר שאי אפשר להפסיקה, הופכת לעינוי מחשל.
הבועה סביב הזרם האנכי, שעולה ויורד מכף רגל דרך עמוד השדרה לראש, עפה לה רחוק בדמיון. כוח הנפש מייצר, בגפיים מאוזנות לאגן, מעגל צלחתי לצורכי הכתיבה. העונג הגדול שבזרועות-אמות-אצבעות, מקלידות סתם כך רצף מילים לעיתים חסרות משמעות תמיד תקניות במילון וורד, עד ששווה לי לסבול במזוכיסטיות את הכתיבה לצורך הבעת דעה קונקרטית, סיפור, שורה. “כתיבה מונחית משמעות” אומנם מספקת קורת רוח בקריאה אך פעולתה החשובה, כך הסתבר לי לאחרונה, היא כריית מנהרה למרבצי הנאה של הקלדת רצף. בהרצאה על “אומנות ומדע” בגלריה של ה”מדרשה” למדתי שהצורך להיות מובן לאדם בשר ודם הולך ופוחת ככול שמתרחבת הנגישות לבינה המלאכותית ברשת. דור חדש של מחשבים אנושיים שיכולים להסיק, לקשרר ואף להתמודד עם כשלון בהבנת האדם יספק פתרונות הבנה לכל דורש. מי שפוחד ממוות, יבטל את הדור שנולד אחריו, ידבק לעבר. החשש מעתיד מלא אנושים ממוחשבים ומחשבים מאונשים חוצה מפלגות מנוגד לאמונה בקיומו של האחד, ניאו מטריקסי, התגלמות אנושית של אוסף פונקציות פועלות. אהוד ברק היה יצור-על שכזה. לזכותו יש לציין את היציאה מלבנון. לציפיבוז’י, הכלאה עם מאפיינים קווירים, יש את כל הנתונים להיות בעמדה מנצחת מול “מלך ישראל”. החריגות, כשהיא מגובה בממון או בהמון, בעלת עוצמה בגלל החופש מתוויות והגדרות.
אולי היו אלו הרוחות המנשבות, האפור שהפך לצהוב עכור מגרגרי החול, שהתחלף למטח ברד שגרמו לי לקחת כעזר בתור לסידורים הרפואיים את “מוקס נוקס” של שמעון אדף. הספר היה חלק מהפרויקט המד”בי “יומני שי-פרעה”, שהופסק מסיבות שלא קשורות לספר. בגלל ההפסקה הארוכה, לא המשכתי מהמקום של הסימנייה אלא שבתי לקרוא מהתחלה. התור היה מספיק ארוך כדי שהוציא את האיי-פאד ואראה מה כתבתי על הספר.קראתי עצמי בחוסר נעימות. ברכתי על שותפותי (תמתמ ואילה) ל”קריאה שיתופית” של הספר. בזכותן אני יכול לגלול עם האצבע על המסך החלק ולדלג על האדם שהייתי. להסתפק בניד אצבע נו-נו-נו לעברו.

ציורף אילה נצר

פסקול: Yahel & Infected Mushroom - Electro Panic

פרק י"א - 8 %

יש שתי דרכים לעבוד עם מחשב לא-אפל: לדבר איתו או לבעוט בו. מי שמבלה עם מיקרוסופט שלא יתפלא שימצא עצמו מתפלש בתסכולו. זזתי הצידה מהמארז הממותג שלי עלאק לפני שהבעיטות יצא משליטה. לא הגעתי לשלב הרוחני שבו אנתק רגש וכטכנאי מרובט אערוך רשימה מסודרת של הסיבות לשיבושים. השכל נתקע במצב “דפדפן” ולא חסם שום פופ-אפ. כן קפצו פנטזיות יוניקס וצ’אק נוריס שמפחיד גם תקלות. לא מסוגל לעבוד על האייפאד או האייפון בעתות משבר מיקרוסופטי, שומע אותם לוחשים לי “זה העונש שלך נמושה..פחחחח…קוד פתוח…לינוקס”. אז שבתתי
קראתי. שלפתי את “הנפילה”/קאמי בספר, להעביר ווויש עם העין על הדפוס הישן וחיפשתי את הציטוט על השיטה כמפלטו של חסר האופי שהביא י. לאור בביקורתו על הספר שיצא בתרגום חדש. רפרפתי בתרגום שהנה נהיה ישן. דילגתי על “הנפילה” המדכא ונשאבתי ל”אורח” מתוך קובץ הסיפורים ”גלות ומלכות” המצורף להוצאה הישנה; אורח ומארח, שייך ולא שייך. אופס, הסיפור הזה עוד ישנה לי את גרסה 3 של “חופשה שנתית” שמו הזמני של הסיפור לתחרות סיפורי “הארץ”. עברתי חזרה ל”הנפילה”. הבחירה לשים את תמונתו של ניקו ניתאי, 40 שנה עו”ד זאן בפטיסט קלמנס. אחרי כמה עמודים רציתי משהו אחר, מוסיקה, ספר אחר אולי. חסר היה לי את מצב הרוח המרומם שמעבר מהיר בין דפי אינטרנט גורם.
עברתי לשיעור מוסיקה. הנואשות להיצמד לשיטה היא מפלטי ושיטתי. השיעור שלי השבוע הוא לנגן “למרי היתה כבשה קטנה”. השתפרתי והשתפרתי ואז נשבר לי להשתפר לשום מקום ועברתי לשיר הבא; בוקי בוקי בקבוקי, בוקי בקבוקיים/ למוזג בקבוק אחד, לאורח שנים/ כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח/ ובערב עסק ביש, לטייל אין כוח.
עוד 38 יום ילכו להצביע כ- ארבעה מיליון אזרחים ואזרחיות; יקומו בבוקר ינשכו שפתיים, יקללו ויתכננו את סדר היום שהמסלול יעבור במוסד ממלכתי שבו תתקיים ההצבעה. חוסר החשיבות של המציאות היומיומית, המסחרית קיבל טקס משלו, בלעדי לאדם המודרני. אנחנו, ה-8% שהכי חשוב להם התהליך המדיני, נתרווח בימים שנותרו בעמדותינו ונצפה במפלגות מנסות למשוך את האחד מחמשה שלא החליט. האחד מחמשה לא שייך ל-8% ולכן מלבד קלישאות משעממות על שלום לא ידברו אלינו אלא מעלינו. המפלגות יעוטו על אותם אומללים, רעבי פתרונות חכמים, שידלגו ממה שהם מזהים כהתקבצות נחותה אחת לאחרת. בזכותם לפחות מערכת הבחירות לא משעממת כדו”ח מס הכנסה של עוסק זעיר אלא מופע זיקוקים של הפרזות: המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב החברתי, השחיתות, לגליזציה, הכמיהה לחלום על מה שמעבר לגורל.
הניסוי החברתי שנקרא מדינת ישראל עובר יופי של תקופה. ניקוי המיוחמים במשטרת ישראל הוא סימן לבאות. מי שבעולמו החזק הוא זין מרושע מגלה שכוח השיתוף הוא צונאמי נכלולי לא פחות.

electfridge

תמונות מתוך הפרויקט "מילה ביום" של יואל הרצברג. המילים: גינה, השאר,מאגנום, מי , החלוצים צולמו 1-6.2.2015. האיור: תנועה "שפילן איוף א גיטאר" של אילה נצר

פסקול : צ'קרה ואדי מיס X FILES

פרק י' - בת קיימא

הבוקר התעוררתי במצב רוח טוב וכבר בקונצרט הבוקר התעופפתי עם הסימפוניה השלישית של מאהלר. בגלל אנשים כמוני השמיט מאהלר את ראשי הפרקים של היצירה. הוא ידע, ובצדק, שכותרות כמו “מה סחים לי פרחי האחו” וחיות היער, המלאכים והאהבה בהתאמה יוליכו שולל מאזינים כמהי סוף טוב, להלהלנד סטייל. בצהריים יצאתי לרוץ. בדרך לים ראיתי את בעלת בית המלאכה הקטן ליצור חפצי עור, מתקלחת, לבושה חליפת גלישה, על המדרכה בצינור השקיה שנמשך מאחורי הדלת. בגלל טופוגרפיית האזור יכולתי כבר לראותה מרחוק ומיד הורדתי לרובין הילוך ועברנו להליכת ויפאסאנה מודעת. בגלל היכרותנו הכלבית מקודם יכולתי להרשות לעצמי לא להתאפק ורציתי לומר לה משהו על החוויה האסתטית שהיא מעניקה. המראה היה מרענן. בשמש חורפית מתקלחת לה בלונדינית באמצע השכונה, התכתבות של המאה העשרים ואחת עם סצנת ההשפרצה ב”מציצים”. מצד שני..לך תסביר לאמריקאית שאף נולדה אחרי “מציצים” את הרבדים העמוקים של התשוקה המתפרצת. בלית ברירה התכווץ הדיבור הפנימי השוטף לוידוי נבוך על רגע נדיר של ספיצלסנס. לאחר ריצה וטבילה בים גלי שהגיע לגובה של מטר וחצי שטפתי במועדון הגלישה את רובין. המועדון התחיל להתמלא בגולשים שמהבוקר ביטלו תוכניות רק כדי להצטרף לחגיגה בגלים. אווירת קיץ הזדמזמה באוויר ככותרת הפרק הראשון בקונצרט הבוקר: “התעוררות פאן, הקיץ הולך ובא”. פעם שלישית שתיש נכנס לי לחיים השבוע. בשבת צץ לי התיש כדמות, חבר ילדות של הגיבור בסיפור קצר לתחרות עיתון הארץ. יותר מאוחר מצאתי הסבר חלקי לפשר השם והדמות שצצה בדמיוני ונכתבה ללא תכנון מוקדם. מאוחר יותר - לאחר שקישררתי את התיש לביטוי השכיח במשפחתי “עקוב אחר התיש” שמשמעותו היא כ”שתוק ותמשיך לשחות” - ראיתי על לוח המודעות בדוג’ו ברכת הגראנד מאסטר וונג פו לאי למאסטר ניר ולמרכז הישראלי לרגל שנת התיש. בדיעבד, הזדהותי עם התיש הפיקח בעל כישורים טלפתיים ויכולת ניבוי, בחלום או כתחושה מקדימה, היא שתרמה לשינוי מצב רוחי. בלילה המראתי על כנפי ההיסטוריה והמשכתי לעוף עד עכשיו, גולש בנעימות על כרית משוחררת מכוח הכבידה עד להתרסקות הבאה.
בשלב העונג, כמי שאוהב אנשים ושונא את החיים, אני מוצא עצמי במצב רווחה שכמוהו לא חוויתי במערכות בחירות אחרות. היותי ב- 8% שבשבילם ה”תהליך המדיני” הוא הנושא החשוב ביותר מחבר אותי שוב, כברירת מחדל, לשורשי באצולה, בטופ של העשירון העליון. במסיבות שלנו יודעים לעשות חיים ושונאים אנשים. לכן, בגלל חריגותי כאוהב אנשים וללא מאמץ ניכר מצידי, יש ביכולתי לעזור לביבי להיפטר מהשלטון לכמה שנים. הדבר היחידי שאני צריך להזכיר לעצמי זה של 92% האחוזים הנותרים יש את כל הסיבות לא להאמין שביבי רוצה להתפטר כי הוא מרגיש שהדבר הכי חשוב לו בחייו- הערכת חבריו בצבא, מתפוגג. שלא כאם לשבעה ששמעה במונית-שירות חייל, רוסי כמוה, מספר חוויות מהפלישה המתוכננת לאוקראינה והתקשרה לשגרירות אוקראינה להתריע, פועלים החבר’ה בעשירון בצורה יותר מתוחכמת. חבריי, אלו שפורטים חברותם הבלתי אנוכית מהצבא לחוזים וקידומי ענייני, עוזרים לביבי לצאת בכבוד מהסיבוב השלישי שלו בטכניקת שביתה איטלקית. ההקפדה היתרה על שיקוף נהלים מקשה על קיצורי דרך נחוצים לשכבת יזמי הכיבוש. המגמה להציב חישובים אריתמטיים ושיקולים חומריים, שתפסה תאוצה בעקבות המחאה החברתית, משמיטה את בסיס הישראבלוף שעליו נשען הכיבוש.
הסקרים, שכבר לא מנבאים ניצחון לציפיבוז’י הם הזרז שבעזרתו ה- 8 של ה- 10% מגייסים אנשים להסרת גידול יו”ש. ההתכוננות היא להיות שקופים כשעוני סווטץ’ ולהדיח את שוויץ מראש טבלת “המקום הכי טוב להיוולד”. גבריותו של בוז’י מאותגרת השבוע מכיוון המחנה שלו: הוא לא שולט במסע הבחירות, מתכופף, חוטף כאפות וכו”. הביקורת מגיעה מתהומות הציפייה לאב גדול. קריסת הפיקוד המשטרתי היא ניצחון למערכת מתפקדת. הארגון שאחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי הוא כארגון שמפנה צואה ואשפה 24/7; שני ארגונים מתוך עשרות שיש לקהילה בת-קיימא, מצע ליישום טכנולוגיות בחשיבה ארוכת טווח.

אילה נצר

פסקול: אסטרל פרוג'קשיין GOA CLASSIC REMIX

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

פרק ט' - מתקשים להאמין

לה-זוז המסכן..מאז שהתחיל לכתוב אין לו מושג מהן מחשבותיו, רגשותיו, דעותיו. מאז שקורא את ”עדין”/סמיואל שבגללו נוספה לו במוח שכבה של שיח אנליטי. פס הקול הטיפולי של מערכת היחסים בין ד”ר עדין, הפסיכיאטר, אשתו היפיפייה סטפאני ורוצח שמולק אשכי פסיכיאטרים בבוסטון מחריף עצבנותי. כל מילה שמתאימה כרוכה בשינוי המשפט. קברתי חרוני עמוק בתוך גרסה ראשונה לסיפור קצר שכתבתי בסופ”ש, שמעתי אותו נטווה בין הפנטסיה והמציאות. מותו של וירש העצים דפוסי ההזדהות שיש לי עם ספרים וגיבורים. כיצד אני משתמש בהם כדי להתענג על החרא. נדמה שהפנמתי את התובנה שחיבתי לכלבים קשורה ליכולתם להריח את גללי האחר ולחרבן בכל מקום. החיבה לאנשים כרוכה בהשלמה שלפעמים העונג מהצואה האישית כמידת הבחילה מריח האחר.
חבר סיפר לי שההוא התאבד כי כבר לא יכול היה לשלם ארנונה בזמן, להכין אוכל, לקחת כדורים בזמן ונשבר לו הזין. אני עורך רשימות של הפשלות התפעוליות. לי יש גאווה. בגלל זה פתחתי בנק הזמן. עובד כהיי-טקיסט, מנתב שעות חשיבה. הלילה סופרבול. וויקס שמו פרסומת. אני בלחץ שלא אפסיד.שתיים וחצי דקות לפני הסיום. תפסתי.החשבון שלי מתנפח עם הזכות והחובה לראות סופרבול עם הפרסומות. בגלל זה לא בעיה לי לארגן את מסיבת ניצחון בני-אור הכי טובה בארץ. מושך קצת מחשבון ה- TRUST מחלק אותו לשניים, קצת מפזר בשכונה והיתר משקיע בקיר.
ככול שהבחירות קרבות הבנות שלנו נהיות יותר יפות. אני אוהב את כולן. הגילוי שאילת שקד היא חצי עיראקית פענח תעלומת משיכתי הבלתי מוסברת אליה. הזין שלי קלט דרך המסך כניעות מסורתית והתביית. דרך הרדיו הקשר מתעמעם, קולה לא מספיק לי. למרות חיבתי לנימתה ולנשים דעתניות באופן כללי חסרה לי חבצלתיותה. שתי הציפיות, לבני וחוטובלי משתבחות. לאחר הניצחון על דיכטר פנויה ציפי ח. לחבוט וציפי פ. אחחחח ציפי פ. ציפי פ…איזו אלגנטיות, חינניות אתלטית, גלגלון מושלם היפוך לאחור וביצוע מושלם לנקמת קדימה.
ביד קלה פורשים בפני מרגלית וברגמן, בני אור עם תעודות, את סיפור עלייתו לצמרת של בועז הרפז במערכת הביטחון. הג’ובניק של השפיצים שמילא בתאוותו חורים שחורים של תאוות בכירים מקורבים. “הבור” ספר טיסות קלאסי, העשיר את סוגת ספרי הפוליטיקה העכשווית. בתחילת כל פרק יש תקציר מצוין באותיות גדולות. בניקוי קתרזיס הצדקנות “מתקשים להאמין” מתעדכנת ההיסטוריה הצבאית העברית לא בסיפור של כשלון טאקטי או אסטרטגי אלא ניצחון רוח היזמות. מביט על דני עטר, המ”פ הנערץ עלי בגדוד 13 “גולני”, מועמד מתקן קיבוצים/ מושבים ועל שאר החיילים שקפצו לביצה הפוליטית. דרך המפקדה כולם למדו פרקים בפסיכולוגיה של השלומיאליות הצבאית. לכן קל להם להתאקלם במנהיגות אזרחית. ביבי, שעושה כאילו הוא נלחם, למעשה ויתר; מאחוריו לא עומד הצבא