הצלחתו של ביבי להסב את הדיון לפסיכולוגי מרשימה. שהרי המסקנה המתבקשת היא
שעם כל הראשים המעופפים בעולם המוסלמי ובבאנגים של סמאלנים, צריך להיות
משוגע בשביל לוותר על ביבי כבריון השכונתי. בזירה הפנימית נותן ביבי יופי
של פייט. הוא לא יוותר עד הסיבוב האחרון. המהלומות שביבי תוקע לצבועים
(פחחח…פרס ישראל הוא א-פוליטי כפי שהצבעה נגד חינמון מפלגתי ובעד “ידיעות
אחרונות” מדאגה לחופש הדיבור) מרנינות. בזכות ביבי- החבר’ה שחשבו שאפשר
להפגיז ולבכות, למול ולחמול, לדבר על שלום ולשתוק נגד האפרטהייד, לזיין
שוטרות ולהרגיש צדיקים – מחדשים נעוריהם ויוצאים לרחובות.
אז גם אני התנדבתי ל”ניצחון 2015”. כבר מחר הם מארגנים מסיבת ניצחון. וי 2015 נראים לי מיי קיינד אופ גאייס. בירה ופיצה על חשבונם. בוא נראה אם מדובר בפיצה טבעונית או לפחות מעיזים שגודלו באווירה חיובית. אווירת הנכאים ששוררת בימים אלו על הסמול לא בריאה לי. לך תסביר למיואשים שניצחנו. הכול הרי עניין של גושים, ושגוש המצביעים מתנגדי המהלך מדיני מיצה עצמו ב -45 ח”כים. השנאה בתוך יתר 60 מייצגי היהודים תישכח כשיהיה, ויהיה, עם מה לשלם כדי לשכנעם אולי לא לתמוך אך גם לא להפריע למהלך מדיני. ה- 8% שחושבים שמהלך מדיני הוא הנושא החשוב ביותר, הם במערכת הבחירות כקהל מגויס בתוכנית בידור שבחלוף הימים, לאחר שמתברר שאי אפשר להפסיקה, הופכת לעינוי מחשל.
הבועה סביב הזרם האנכי, שעולה ויורד מכף רגל דרך עמוד השדרה לראש, עפה לה רחוק בדמיון. כוח הנפש מייצר, בגפיים מאוזנות לאגן, מעגל צלחתי לצורכי הכתיבה. העונג הגדול שבזרועות-אמות-אצבעות, מקלידות סתם כך רצף מילים לעיתים חסרות משמעות תמיד תקניות במילון וורד, עד ששווה לי לסבול במזוכיסטיות את הכתיבה לצורך הבעת דעה קונקרטית, סיפור, שורה. “כתיבה מונחית משמעות” אומנם מספקת קורת רוח בקריאה אך פעולתה החשובה, כך הסתבר לי לאחרונה, היא כריית מנהרה למרבצי הנאה של הקלדת רצף. בהרצאה על “אומנות ומדע” בגלריה של ה”מדרשה” למדתי שהצורך להיות מובן לאדם בשר ודם הולך ופוחת ככול שמתרחבת הנגישות לבינה המלאכותית ברשת. דור חדש של מחשבים אנושיים שיכולים להסיק, לקשרר ואף להתמודד עם כשלון בהבנת האדם יספק פתרונות הבנה לכל דורש. מי שפוחד ממוות, יבטל את הדור שנולד אחריו, ידבק לעבר. החשש מעתיד מלא אנושים ממוחשבים ומחשבים מאונשים חוצה מפלגות מנוגד לאמונה בקיומו של האחד, ניאו מטריקסי, התגלמות אנושית של אוסף פונקציות פועלות. אהוד ברק היה יצור-על שכזה. לזכותו יש לציין את היציאה מלבנון. לציפיבוז’י, הכלאה עם מאפיינים קווירים, יש את כל הנתונים להיות בעמדה מנצחת מול “מלך ישראל”. החריגות, כשהיא מגובה בממון או בהמון, בעלת עוצמה בגלל החופש מתוויות והגדרות.
אולי היו אלו הרוחות המנשבות, האפור שהפך לצהוב עכור מגרגרי החול, שהתחלף למטח ברד שגרמו לי לקחת כעזר בתור לסידורים הרפואיים את “מוקס נוקס” של שמעון אדף. הספר היה חלק מהפרויקט המד”בי “יומני שי-פרעה”, שהופסק מסיבות שלא קשורות לספר. בגלל ההפסקה הארוכה, לא המשכתי מהמקום של הסימנייה אלא שבתי לקרוא מהתחלה. התור היה מספיק ארוך כדי שהוציא את האיי-פאד ואראה מה כתבתי על הספר.קראתי עצמי בחוסר נעימות. ברכתי על שותפותי (תמתמ ואילה) ל”קריאה שיתופית” של הספר. בזכותן אני יכול לגלול עם האצבע על המסך החלק ולדלג על האדם שהייתי. להסתפק בניד אצבע נו-נו-נו לעברו.
אז גם אני התנדבתי ל”ניצחון 2015”. כבר מחר הם מארגנים מסיבת ניצחון. וי 2015 נראים לי מיי קיינד אופ גאייס. בירה ופיצה על חשבונם. בוא נראה אם מדובר בפיצה טבעונית או לפחות מעיזים שגודלו באווירה חיובית. אווירת הנכאים ששוררת בימים אלו על הסמול לא בריאה לי. לך תסביר למיואשים שניצחנו. הכול הרי עניין של גושים, ושגוש המצביעים מתנגדי המהלך מדיני מיצה עצמו ב -45 ח”כים. השנאה בתוך יתר 60 מייצגי היהודים תישכח כשיהיה, ויהיה, עם מה לשלם כדי לשכנעם אולי לא לתמוך אך גם לא להפריע למהלך מדיני. ה- 8% שחושבים שמהלך מדיני הוא הנושא החשוב ביותר, הם במערכת הבחירות כקהל מגויס בתוכנית בידור שבחלוף הימים, לאחר שמתברר שאי אפשר להפסיקה, הופכת לעינוי מחשל.
הבועה סביב הזרם האנכי, שעולה ויורד מכף רגל דרך עמוד השדרה לראש, עפה לה רחוק בדמיון. כוח הנפש מייצר, בגפיים מאוזנות לאגן, מעגל צלחתי לצורכי הכתיבה. העונג הגדול שבזרועות-אמות-אצבעות, מקלידות סתם כך רצף מילים לעיתים חסרות משמעות תמיד תקניות במילון וורד, עד ששווה לי לסבול במזוכיסטיות את הכתיבה לצורך הבעת דעה קונקרטית, סיפור, שורה. “כתיבה מונחית משמעות” אומנם מספקת קורת רוח בקריאה אך פעולתה החשובה, כך הסתבר לי לאחרונה, היא כריית מנהרה למרבצי הנאה של הקלדת רצף. בהרצאה על “אומנות ומדע” בגלריה של ה”מדרשה” למדתי שהצורך להיות מובן לאדם בשר ודם הולך ופוחת ככול שמתרחבת הנגישות לבינה המלאכותית ברשת. דור חדש של מחשבים אנושיים שיכולים להסיק, לקשרר ואף להתמודד עם כשלון בהבנת האדם יספק פתרונות הבנה לכל דורש. מי שפוחד ממוות, יבטל את הדור שנולד אחריו, ידבק לעבר. החשש מעתיד מלא אנושים ממוחשבים ומחשבים מאונשים חוצה מפלגות מנוגד לאמונה בקיומו של האחד, ניאו מטריקסי, התגלמות אנושית של אוסף פונקציות פועלות. אהוד ברק היה יצור-על שכזה. לזכותו יש לציין את היציאה מלבנון. לציפיבוז’י, הכלאה עם מאפיינים קווירים, יש את כל הנתונים להיות בעמדה מנצחת מול “מלך ישראל”. החריגות, כשהיא מגובה בממון או בהמון, בעלת עוצמה בגלל החופש מתוויות והגדרות.
אולי היו אלו הרוחות המנשבות, האפור שהפך לצהוב עכור מגרגרי החול, שהתחלף למטח ברד שגרמו לי לקחת כעזר בתור לסידורים הרפואיים את “מוקס נוקס” של שמעון אדף. הספר היה חלק מהפרויקט המד”בי “יומני שי-פרעה”, שהופסק מסיבות שלא קשורות לספר. בגלל ההפסקה הארוכה, לא המשכתי מהמקום של הסימנייה אלא שבתי לקרוא מהתחלה. התור היה מספיק ארוך כדי שהוציא את האיי-פאד ואראה מה כתבתי על הספר.קראתי עצמי בחוסר נעימות. ברכתי על שותפותי (תמתמ ואילה) ל”קריאה שיתופית” של הספר. בזכותן אני יכול לגלול עם האצבע על המסך החלק ולדלג על האדם שהייתי. להסתפק בניד אצבע נו-נו-נו לעברו.
 |
| ציורף אילה נצר פסקול: Yahel & Infected Mushroom - Electro Panic |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה