יש
שתי דרכים לעבוד עם מחשב לא-אפל: לדבר איתו או לבעוט בו. מי שמבלה עם
מיקרוסופט שלא יתפלא שימצא עצמו מתפלש בתסכולו. זזתי הצידה מהמארז הממותג
שלי עלאק לפני שהבעיטות יצא משליטה. לא הגעתי לשלב הרוחני שבו אנתק רגש
וכטכנאי מרובט אערוך רשימה מסודרת של הסיבות לשיבושים. השכל נתקע במצב
“דפדפן” ולא חסם שום פופ-אפ. כן קפצו פנטזיות יוניקס וצ’אק נוריס שמפחיד
גם תקלות. לא מסוגל לעבוד על האייפאד או האייפון בעתות משבר מיקרוסופטי,
שומע אותם לוחשים לי “זה העונש שלך נמושה..פחחחח…קוד פתוח…לינוקס”. אז
שבתתי
קראתי. שלפתי את “הנפילה”/קאמי בספר, להעביר ווויש עם העין על הדפוס הישן וחיפשתי את הציטוט על השיטה כמפלטו של חסר האופי שהביא י. לאור בביקורתו על הספר שיצא בתרגום חדש. רפרפתי בתרגום שהנה נהיה ישן. דילגתי על “הנפילה” המדכא ונשאבתי ל”אורח” מתוך קובץ הסיפורים ”גלות ומלכות” המצורף להוצאה הישנה; אורח ומארח, שייך ולא שייך. אופס, הסיפור הזה עוד ישנה לי את גרסה 3 של “חופשה שנתית” שמו הזמני של הסיפור לתחרות סיפורי “הארץ”. עברתי חזרה ל”הנפילה”. הבחירה לשים את תמונתו של ניקו ניתאי, 40 שנה עו”ד זאן בפטיסט קלמנס. אחרי כמה עמודים רציתי משהו אחר, מוסיקה, ספר אחר אולי. חסר היה לי את מצב הרוח המרומם שמעבר מהיר בין דפי אינטרנט גורם.
עברתי לשיעור מוסיקה. הנואשות להיצמד לשיטה היא מפלטי ושיטתי. השיעור שלי השבוע הוא לנגן “למרי היתה כבשה קטנה”. השתפרתי והשתפרתי ואז נשבר לי להשתפר לשום מקום ועברתי לשיר הבא; בוקי בוקי בקבוקי, בוקי בקבוקיים/ למוזג בקבוק אחד, לאורח שנים/ כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח/ ובערב עסק ביש, לטייל אין כוח.
עוד 38 יום ילכו להצביע כ- ארבעה מיליון אזרחים ואזרחיות; יקומו בבוקר ינשכו שפתיים, יקללו ויתכננו את סדר היום שהמסלול יעבור במוסד ממלכתי שבו תתקיים ההצבעה. חוסר החשיבות של המציאות היומיומית, המסחרית קיבל טקס משלו, בלעדי לאדם המודרני. אנחנו, ה-8% שהכי חשוב להם התהליך המדיני, נתרווח בימים שנותרו בעמדותינו ונצפה במפלגות מנסות למשוך את האחד מחמשה שלא החליט. האחד מחמשה לא שייך ל-8% ולכן מלבד קלישאות משעממות על שלום לא ידברו אלינו אלא מעלינו. המפלגות יעוטו על אותם אומללים, רעבי פתרונות חכמים, שידלגו ממה שהם מזהים כהתקבצות נחותה אחת לאחרת. בזכותם לפחות מערכת הבחירות לא משעממת כדו”ח מס הכנסה של עוסק זעיר אלא מופע זיקוקים של הפרזות: המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב החברתי, השחיתות, לגליזציה, הכמיהה לחלום על מה שמעבר לגורל.
הניסוי החברתי שנקרא מדינת ישראל עובר יופי של תקופה. ניקוי המיוחמים במשטרת ישראל הוא סימן לבאות. מי שבעולמו החזק הוא זין מרושע מגלה שכוח השיתוף הוא צונאמי נכלולי לא פחות.
קראתי. שלפתי את “הנפילה”/קאמי בספר, להעביר ווויש עם העין על הדפוס הישן וחיפשתי את הציטוט על השיטה כמפלטו של חסר האופי שהביא י. לאור בביקורתו על הספר שיצא בתרגום חדש. רפרפתי בתרגום שהנה נהיה ישן. דילגתי על “הנפילה” המדכא ונשאבתי ל”אורח” מתוך קובץ הסיפורים ”גלות ומלכות” המצורף להוצאה הישנה; אורח ומארח, שייך ולא שייך. אופס, הסיפור הזה עוד ישנה לי את גרסה 3 של “חופשה שנתית” שמו הזמני של הסיפור לתחרות סיפורי “הארץ”. עברתי חזרה ל”הנפילה”. הבחירה לשים את תמונתו של ניקו ניתאי, 40 שנה עו”ד זאן בפטיסט קלמנס. אחרי כמה עמודים רציתי משהו אחר, מוסיקה, ספר אחר אולי. חסר היה לי את מצב הרוח המרומם שמעבר מהיר בין דפי אינטרנט גורם.
עברתי לשיעור מוסיקה. הנואשות להיצמד לשיטה היא מפלטי ושיטתי. השיעור שלי השבוע הוא לנגן “למרי היתה כבשה קטנה”. השתפרתי והשתפרתי ואז נשבר לי להשתפר לשום מקום ועברתי לשיר הבא; בוקי בוקי בקבוקי, בוקי בקבוקיים/ למוזג בקבוק אחד, לאורח שנים/ כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח/ ובערב עסק ביש, לטייל אין כוח.
עוד 38 יום ילכו להצביע כ- ארבעה מיליון אזרחים ואזרחיות; יקומו בבוקר ינשכו שפתיים, יקללו ויתכננו את סדר היום שהמסלול יעבור במוסד ממלכתי שבו תתקיים ההצבעה. חוסר החשיבות של המציאות היומיומית, המסחרית קיבל טקס משלו, בלעדי לאדם המודרני. אנחנו, ה-8% שהכי חשוב להם התהליך המדיני, נתרווח בימים שנותרו בעמדותינו ונצפה במפלגות מנסות למשוך את האחד מחמשה שלא החליט. האחד מחמשה לא שייך ל-8% ולכן מלבד קלישאות משעממות על שלום לא ידברו אלינו אלא מעלינו. המפלגות יעוטו על אותם אומללים, רעבי פתרונות חכמים, שידלגו ממה שהם מזהים כהתקבצות נחותה אחת לאחרת. בזכותם לפחות מערכת הבחירות לא משעממת כדו”ח מס הכנסה של עוסק זעיר אלא מופע זיקוקים של הפרזות: המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב החברתי, השחיתות, לגליזציה, הכמיהה לחלום על מה שמעבר לגורל.
הניסוי החברתי שנקרא מדינת ישראל עובר יופי של תקופה. ניקוי המיוחמים במשטרת ישראל הוא סימן לבאות. מי שבעולמו החזק הוא זין מרושע מגלה שכוח השיתוף הוא צונאמי נכלולי לא פחות.
 |
| תמונות מתוך הפרויקט "מילה ביום" של יואל הרצברג. המילים: גינה, השאר,מאגנום, מי , החלוצים צולמו 1-6.2.2015. האיור: תנועה "שפילן איוף א גיטאר" של אילה נצר פסקול : צ'קרה ואדי מיס X FILES |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה