סלפי
עם יסמין מראה שעשר דקות לפני שהגעתי הביתה וקרסתי ל- 72 שעות תפקדתי
כצופה נצפה נלהב במה שהוגדר כ”הפקה פסיכית בהשתתפות עשרות אמנים, מופעי
פרפורמנס, תיאטרון, שדכנים, תערוכת אמנות ומה לא..”במשונע, הסלון השכונתי.
בצד שמאל של התמונה ניתן לראות פרוק רגליים חייזרי מכוון שני מחושיו לראשי.
בקצה האחד דלוקה נורה לבנה והאחר כמטה קסם מפעיל את הקוד שמוחק כל מה שעצר
והחזיק והעמיד פנים. נפרדנו לשלום, פסעתי הביתה כרגיל ולאחר שפתחתי את דלת
הכניסה כביתי. לא מדובר היה באיבוד הכרה או צלילה, שתי תופעות חביבות עלי
כי בבת אחת נלקחת ממך השליטה התודעתית ומוחלפת בריקנות או בועה רחמית.
התסמינים היו חוסר יכולת להישאר זקוף, ובשכיבה- חוסר יכולת לשנות מנח.
הפעילות השכלית הפכה צבעים וריחות שנבחשו בקש מהפה לאורך המעיים לדייסה של
נתונים משוגרים עד שהתחלתי לבעבע מחום.
למחרת בבוקר, בהפוגה בין מה שהסתבר כגלי חום מרובי זיעה ונטולי כאב, פשטתי בגדי והתכוננתי להמשך. התחושה שלי שקיבלתי את החשבון לאחר הפיטום בסופ”ש. נותר רק להמתין. הסבב הפעם היה של חום גבוה וכאב ראש שסיבתו נבעה מקשת מתכתית כמעט נוזלית בצבע חלודה שסגרה על מצחי מעל גלגלי עיני ומנעה ממני כל אפשרות לפותחן. רעש הטריד, תחושת בחילה עדינה שהזהירה לא לנסות משהו חוץ ממים להרטיב את השפתיים. ככל רוחני שמרן אולד סקול, חוק השבט תבע שעלי לא להפריע לתת לגוף להילחם מבפנים. וכך היה. אחרי יומיים הוקל הלחץ בטבעת שסגרה ראשי, השתנתי וקצת דיברתי. בתיאוריה, יכולתי לכתוב. בפועל, רק כשהתחלתי לקרוא, נוצרה הכתיבה.
כך יצא שהספר שפתח עידן פוסט-מחלה, תקופה קצרצרה מן הסתם של תלמיות אפרפרה, הוא “אקספרס הדיבור הישיר”/ד. פ. וואלאס. המאמר הראשון הוא גרסה מלאה לכתבה מוזמנת על ידי מגזין “הרולינג סטון” שבו התבקשו ארבעה כותבים להתלוות למסע בחירות של מועמד על פי בחירתם. וואלאס בחר בג’ון מקיין והתלווה אליו בבחירות המוקדמות למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה”ב 2000. המעומד המתחרה, שזכה לבסוף היה ג’ורג’ בוש. מקיין, דור שלישי לאנשי צבא, נחשב בתחילת המרוץ כחסר סיכוי אך הפתיע. התברר שיש לו את הדבר, תכונת המנהיג, שגורמת לאנשים לחבבו, לצאת מאדישותם כלפי הבחירות להצביע עבורו. מטוס הקרב של מקיין התרסק במלחמת וייטנאם. מקיין נפצע בצניחה, נשבה, עונה בכלא וסירב להשתחרר מוקדם עד שלא ישוחררו החיילים שנשבו לפניו. וואלאס מזהה את תכונת המנהיג באדם שמעצים אחרים, גורם לנו להתעלות על חולשותינו. וואלאס עוקב אחר השפעת מנהיגותו ויושרו של וואלאס, על עצמו ועל הפמליה העצומה שסובבת אותו במרוץ לנשיאות. וואלאס רואה באידיאולוגיה השמרנית משנית בחשיבותה לעומת תכונות אישיות כיושר, אמפתיה, יכולת לעורר תקווה והשראה והעדר ציניות.
רק כ-10% מהחכים ב-2013 היוט בטחוניסטים. בכנסת 2015 יהיו אף פחות. כנראה שהמקיין הישראלי יהיה הכלאה של עמר בר-לב מ”המחנה הלאומי, יואב גלאנט מ”כולנו” ואליעזר שטרן מ”יש עתיד”. המיוחס, הפרחח והאמיץ לצאת מול קהילתו. הם, הביטחוניסטים, ייאלצו לשכב על הגדר עבורנו ועבור לובשי המדים שייבצעו את הנסיגה הקשה והכואבת מחלום א”י השלמה
למחרת בבוקר, בהפוגה בין מה שהסתבר כגלי חום מרובי זיעה ונטולי כאב, פשטתי בגדי והתכוננתי להמשך. התחושה שלי שקיבלתי את החשבון לאחר הפיטום בסופ”ש. נותר רק להמתין. הסבב הפעם היה של חום גבוה וכאב ראש שסיבתו נבעה מקשת מתכתית כמעט נוזלית בצבע חלודה שסגרה על מצחי מעל גלגלי עיני ומנעה ממני כל אפשרות לפותחן. רעש הטריד, תחושת בחילה עדינה שהזהירה לא לנסות משהו חוץ ממים להרטיב את השפתיים. ככל רוחני שמרן אולד סקול, חוק השבט תבע שעלי לא להפריע לתת לגוף להילחם מבפנים. וכך היה. אחרי יומיים הוקל הלחץ בטבעת שסגרה ראשי, השתנתי וקצת דיברתי. בתיאוריה, יכולתי לכתוב. בפועל, רק כשהתחלתי לקרוא, נוצרה הכתיבה.
כך יצא שהספר שפתח עידן פוסט-מחלה, תקופה קצרצרה מן הסתם של תלמיות אפרפרה, הוא “אקספרס הדיבור הישיר”/ד. פ. וואלאס. המאמר הראשון הוא גרסה מלאה לכתבה מוזמנת על ידי מגזין “הרולינג סטון” שבו התבקשו ארבעה כותבים להתלוות למסע בחירות של מועמד על פי בחירתם. וואלאס בחר בג’ון מקיין והתלווה אליו בבחירות המוקדמות למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה”ב 2000. המעומד המתחרה, שזכה לבסוף היה ג’ורג’ בוש. מקיין, דור שלישי לאנשי צבא, נחשב בתחילת המרוץ כחסר סיכוי אך הפתיע. התברר שיש לו את הדבר, תכונת המנהיג, שגורמת לאנשים לחבבו, לצאת מאדישותם כלפי הבחירות להצביע עבורו. מטוס הקרב של מקיין התרסק במלחמת וייטנאם. מקיין נפצע בצניחה, נשבה, עונה בכלא וסירב להשתחרר מוקדם עד שלא ישוחררו החיילים שנשבו לפניו. וואלאס מזהה את תכונת המנהיג באדם שמעצים אחרים, גורם לנו להתעלות על חולשותינו. וואלאס עוקב אחר השפעת מנהיגותו ויושרו של וואלאס, על עצמו ועל הפמליה העצומה שסובבת אותו במרוץ לנשיאות. וואלאס רואה באידיאולוגיה השמרנית משנית בחשיבותה לעומת תכונות אישיות כיושר, אמפתיה, יכולת לעורר תקווה והשראה והעדר ציניות.
רק כ-10% מהחכים ב-2013 היוט בטחוניסטים. בכנסת 2015 יהיו אף פחות. כנראה שהמקיין הישראלי יהיה הכלאה של עמר בר-לב מ”המחנה הלאומי, יואב גלאנט מ”כולנו” ואליעזר שטרן מ”יש עתיד”. המיוחס, הפרחח והאמיץ לצאת מול קהילתו. הם, הביטחוניסטים, ייאלצו לשכב על הגדר עבורנו ועבור לובשי המדים שייבצעו את הנסיגה הקשה והכואבת מחלום א”י השלמה
 | |||
| אילה נצר פסקול : Ido B & Zooki- TOP DAWG |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה