בחר מקרר: פרק ט' - מתקשים להאמין

לה-זוז המסכן..מאז שהתחיל לכתוב אין לו מושג מהן מחשבותיו, רגשותיו, דעותיו. מאז שקורא את ”עדין”/סמיואל שבגללו נוספה לו במוח שכבה של שיח אנליטי. פס הקול הטיפולי של מערכת היחסים בין ד”ר עדין, הפסיכיאטר, אשתו היפיפייה סטפאני ורוצח שמולק אשכי פסיכיאטרים בבוסטון מחריף עצבנותי. כל מילה שמתאימה כרוכה בשינוי המשפט. קברתי חרוני עמוק בתוך גרסה ראשונה לסיפור קצר שכתבתי בסופ”ש, שמעתי אותו נטווה בין הפנטסיה והמציאות. מותו של וירש העצים דפוסי ההזדהות שיש לי עם ספרים וגיבורים. כיצד אני משתמש בהם כדי להתענג על החרא. נדמה שהפנמתי את התובנה שחיבתי לכלבים קשורה ליכולתם להריח את גללי האחר ולחרבן בכל מקום. החיבה לאנשים כרוכה בהשלמה שלפעמים העונג מהצואה האישית כמידת הבחילה מריח האחר.
חבר סיפר לי שההוא התאבד כי כבר לא יכול היה לשלם ארנונה בזמן, להכין אוכל, לקחת כדורים בזמן ונשבר לו הזין. אני עורך רשימות של הפשלות התפעוליות. לי יש גאווה. בגלל זה פתחתי בנק הזמן. עובד כהיי-טקיסט, מנתב שעות חשיבה. הלילה סופרבול. וויקס שמו פרסומת. אני בלחץ שלא אפסיד.שתיים וחצי דקות לפני הסיום. תפסתי.החשבון שלי מתנפח עם הזכות והחובה לראות סופרבול עם הפרסומות. בגלל זה לא בעיה לי לארגן את מסיבת ניצחון בני-אור הכי טובה בארץ. מושך קצת מחשבון ה- TRUST מחלק אותו לשניים, קצת מפזר בשכונה והיתר משקיע בקיר.
ככול שהבחירות קרבות הבנות שלנו נהיות יותר יפות. אני אוהב את כולן. הגילוי שאילת שקד היא חצי עיראקית פענח תעלומת משיכתי הבלתי מוסברת אליה. הזין שלי קלט דרך המסך כניעות מסורתית והתביית. דרך הרדיו הקשר מתעמעם, קולה לא מספיק לי. למרות חיבתי לנימתה ולנשים דעתניות באופן כללי חסרה לי חבצלתיותה. שתי הציפיות, לבני וחוטובלי משתבחות. לאחר הניצחון על דיכטר פנויה ציפי ח. לחבוט וציפי פ. אחחחח ציפי פ. ציפי פ…איזו אלגנטיות, חינניות אתלטית, גלגלון מושלם היפוך לאחור וביצוע מושלם לנקמת קדימה.
ביד קלה פורשים בפני מרגלית וברגמן, בני אור עם תעודות, את סיפור עלייתו לצמרת של בועז הרפז במערכת הביטחון. הג’ובניק של השפיצים שמילא בתאוותו חורים שחורים של תאוות בכירים מקורבים. “הבור” ספר טיסות קלאסי, העשיר את סוגת ספרי הפוליטיקה העכשווית. בתחילת כל פרק יש תקציר מצוין באותיות גדולות. בניקוי קתרזיס הצדקנות “מתקשים להאמין” מתעדכנת ההיסטוריה הצבאית העברית לא בסיפור של כשלון טאקטי או אסטרטגי אלא ניצחון רוח היזמות. מביט על דני עטר, המ”פ הנערץ עלי בגדוד 13 “גולני”, מועמד מתקן קיבוצים/ מושבים ועל שאר החיילים שקפצו לביצה הפוליטית. דרך המפקדה כולם למדו פרקים בפסיכולוגיה של השלומיאליות הצבאית. לכן קל להם להתאקלם במנהיגות אזרחית. ביבי, שעושה כאילו הוא נלחם, למעשה ויתר; מאחוריו לא עומד הצבא