פרק ט"ו - פטריוטיות

הקו בין העיקר והטפל במערכת בחירות כה ברור שמתבקש העיסוק במשני בחשיבותו. מענג להשליך פירוש טפל על תפל ולתבלן בעזרתו ודאות חסרת בסיס הגיוני  שתם עדין ביבי עם המממממון אמונה חסרת טעם. מערכון ההזמנה לתיקון מערכת החשמל ביום כיפור בקיסרות הפרטית נשמע כמו התכתבות של “בית הקלפים” עם “הגשש החיוור”.  לו יכולנו, שמונת אחוזי האוכלוסייה שרואים בתהליך המדיני את הנושא החשוב ביותר, לנטוש משמרתנו היינו דוחסים את הצחנה העולה מבתי שחי מרואייני הליכוד לצינור, צוברים להנאתנו פיקסלי צביעות מפני מתעדפי הנושא “חברתי/כלכלי/בטחוני” ומשחררים לשמיים זיקוקי דינור. חמישים שנות הלבנת הכיבוש היו נצבעים בערכים הקסדצימליים רוחניים ואנושיים: אדיבות אהבה אהבת המולדת  אהדה אומץ אופטימיות אושר אותנטיות אחריות איזון איכות הסביבה אינטואיציה אינטימיות אכפתיות אמון אמונה אמנות  אמפתיה אמת אצילות אריכות ימים בהירות בחירה בטחון ביטוי עצמי בריאות גאווה גבורה גיוון גמישות דוגמא אישית דו-קיום דייקנות הבחנה הבנה הגיון הגינות הגנה הגשמה הובלה הומור הוקרת תודה הזדהות הישגיות החלטיות הנאה הסתגלות הסתפקות במועט הערכה הצלחה הקשבה הרפתקנות השפעה השראה התלהבות התמדה התנדבות התפתחות ודאות ויתור זיכרון חברות חדשנות חופש חיים חינוך חכמה חמלה חשיבה ידע יוזמה יופי יושר ייחודיות יסודיות יעילות יציבות יצירתיות ישירות כבוד כבוד המשפחה כיבוד האדם כוח כיף כנות למידה לקיחת סיכונים מחויבות מחילה מיקוד מנהיגות מסורת מסירות מסירות נפש מעורבות מעשיות מצוינות מקוריות מקצועיות משמעת משפחה מתינות נאמנות נדיבות נוחות נחישות נימוס נכונות ניקיון נתינה סבלנות סדר סדר חברתי סובלנות סליחה סלחנות ספונטניות סיפוק סקרנות עבודת צוות עדינות עונג עוצמה עושר עזרה לזולת עליזות ענווה עניין עצמאות עקביות עשיית הבדל פטריוטיות פרפקציוניזם פשטות פתיחות צדק צמיחה צניעות קבלה קדושת החיים קידמה קלילות רוגע רומנטיקה ריגוש ריכוז רכות רצינות רעות שאפתנות שוויון שונות שותפות שחרור שייכות שיתוף שיתוף פעולה שכחה שלווה שלום שליטה שלמות שמחה שמחת חיים שמירת הטבע שפע שקט שקיפות תושייה תמימות תעוזה תקווה תקשורת תרבות תרומה
פרק 29 במוקס נוקס הוא שיעור ספרות לי ולתלמידות החוג לספרות. לאחר שבפגישה הראשונה ייגע הגיבור את התלמידות במפגן ידע מרשים הוא מתמקד הפעם בסיפור “המתים” של ג’יימס ג’ויס. לשאלת אחת ממשתתפות החוג מהי מגרעתו ככותב הוא עונה שהצורך להיות מקורי. 

electfridge

התנועה "לו" איור מאת אילה נצר. התמונות לקוחות מפרויקט "מילה ביום" של יואל הרצברג" המילים: סאלאם, חמודה, home aging, broken צולמו 13-19.2




פסקול : FLOWING - GOA TRANCE BY ITAL

פרק י"ד- תלמיות אפרפרה

סלפי עם יסמין מראה שעשר דקות לפני שהגעתי הביתה וקרסתי ל- 72 שעות תפקדתי כצופה נצפה נלהב במה שהוגדר כ”הפקה  פסיכית בהשתתפות עשרות אמנים, מופעי פרפורמנס, תיאטרון, שדכנים, תערוכת אמנות ומה לא..”במשונע, הסלון השכונתי. בצד שמאל של התמונה ניתן לראות פרוק רגליים חייזרי מכוון שני מחושיו לראשי. בקצה האחד דלוקה נורה לבנה והאחר כמטה קסם מפעיל את הקוד שמוחק כל מה שעצר והחזיק והעמיד פנים. נפרדנו לשלום, פסעתי הביתה כרגיל ולאחר שפתחתי את דלת הכניסה כביתי. לא מדובר היה באיבוד הכרה או צלילה, שתי תופעות חביבות עלי כי בבת אחת נלקחת ממך השליטה התודעתית ומוחלפת בריקנות או בועה רחמית. התסמינים היו חוסר יכולת להישאר זקוף, ובשכיבה- חוסר יכולת לשנות מנח. הפעילות השכלית הפכה צבעים וריחות שנבחשו בקש מהפה לאורך המעיים לדייסה של נתונים משוגרים עד שהתחלתי לבעבע מחום.
למחרת בבוקר, בהפוגה בין מה שהסתבר כגלי חום מרובי זיעה ונטולי כאב, פשטתי בגדי והתכוננתי להמשך. התחושה שלי שקיבלתי את החשבון לאחר הפיטום בסופ”ש. נותר רק להמתין. הסבב הפעם היה של חום גבוה וכאב ראש שסיבתו נבעה מקשת מתכתית כמעט נוזלית בצבע חלודה שסגרה על מצחי מעל גלגלי עיני ומנעה ממני כל אפשרות לפותחן. רעש הטריד, תחושת בחילה עדינה שהזהירה לא לנסות משהו חוץ ממים להרטיב את השפתיים. ככל רוחני שמרן אולד סקול, חוק השבט תבע שעלי לא להפריע לתת לגוף להילחם מבפנים. וכך היה. אחרי יומיים הוקל הלחץ בטבעת שסגרה ראשי, השתנתי וקצת דיברתי. בתיאוריה, יכולתי לכתוב. בפועל, רק כשהתחלתי לקרוא, נוצרה הכתיבה.
כך יצא שהספר שפתח עידן פוסט-מחלה, תקופה קצרצרה מן הסתם של תלמיות אפרפרה, הוא “אקספרס הדיבור הישיר”/ד. פ. וואלאס. המאמר הראשון הוא גרסה מלאה לכתבה מוזמנת על ידי מגזין “הרולינג סטון”  שבו התבקשו ארבעה כותבים להתלוות למסע בחירות של מועמד על פי בחירתם. וואלאס בחר בג’ון מקיין והתלווה אליו בבחירות המוקדמות למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה”ב 2000. המעומד המתחרה, שזכה לבסוף היה ג’ורג’ בוש. מקיין, דור שלישי לאנשי צבא, נחשב בתחילת המרוץ כחסר סיכוי אך הפתיע. התברר שיש לו את הדבר, תכונת המנהיג, שגורמת לאנשים לחבבו, לצאת מאדישותם כלפי הבחירות להצביע עבורו. מטוס הקרב של מקיין התרסק במלחמת וייטנאם. מקיין נפצע בצניחה, נשבה, עונה בכלא וסירב להשתחרר מוקדם עד שלא ישוחררו החיילים שנשבו לפניו.  וואלאס מזהה את תכונת המנהיג באדם שמעצים אחרים, גורם לנו להתעלות על חולשותינו. וואלאס עוקב אחר השפעת מנהיגותו ויושרו של וואלאס, על עצמו ועל הפמליה העצומה שסובבת אותו במרוץ לנשיאות.  וואלאס רואה באידיאולוגיה השמרנית משנית בחשיבותה לעומת תכונות אישיות כיושר, אמפתיה, יכולת לעורר תקווה והשראה והעדר ציניות.
רק כ-10% מהחכים ב-2013 היוט בטחוניסטים. בכנסת 2015 יהיו אף פחות. כנראה שהמקיין הישראלי יהיה הכלאה של עמר בר-לב מ”המחנה הלאומי, יואב גלאנט מ”כולנו” ואליעזר שטרן מ”יש עתיד”. המיוחס, הפרחח והאמיץ לצאת מול קהילתו. הם, הביטחוניסטים, ייאלצו לשכב על הגדר עבורנו ועבור לובשי המדים שייבצעו את הנסיגה הקשה והכואבת מחלום א”י השלמה

אילה נצר



                                                 פסקול :    Ido B & Zooki- TOP DAWG                                                                                                   

פרק י"ג - לא אורגני

מוקס נוקס" לחשתי לעצמי שוב ושוב והכנתי עצמי ללילה שתכננתי שימשך מחמישי, יום הולדת החלל, ליום האהבה/ולנטיין במוצ"ש. כרגיל, כשאני מכין מעצמי ללילה, אני מבסוט מעצמי כי בנאנו- שניות תחושת הרווחה מתפשטת מהעור פנימה והחוצה. יצאתי לאימוני חמישי: זוגות עם מ’ ומתחילים עם הטייס. שני השיעורים מחממים המנוע הפנימי לכל צורה של התנהלות. הפעם, כאמור, התכווננתי לדרך הפריץ. בתום האימון,  עליתי על קו הגלריות עם קושקון, רובין ואילה. זמיר שץ ברוזנפלד התעקשתי מספר פעמים לנפנף לשלום למישהו שאיתו, כך הייתי בטוח, ניהלתי שיחה ממוקדת רובין בהמתנה למעלית. עשרות דיוקנאות (147) של אנשים על הקיר המערבי. הרבה פרצופים שונים כצייר רחוב שיודע שהפקח לא יחזור. דומים בשונותם. הפה הקפוץ, עיניים ערות/מתות? לא בגללן אני מתבלבל. כתגובת הגנה מבטי נח לקוצר ראייה, עובר באדישות על פרצופי האנשים, כפי שהם, מן הסתם עוברים על פני. הגיל, תאי מוח שרופים, תעדוף טבעי של שארית כוח-זיכרון, יותר ויותר נוזלת ממני היכולת לזהות ללא תיוגים. מתהלך לי ככול שהלילה מתקרב מתהלך לעולם שמתקשרר ומתחבר רק בדפדפן. מסיים את הלילה עם המקור, מבחינתי, למנטרת הסופ"ש: "מוקס נוקס"/שמעון אדף שחזר לסיבוב שני. להבדיל מגיבור הספר שאביו מחמיר איתו כדי שישננן את כתבי הקודש לי עושה נעים בסוף לילה לשנן את הלטינית שהוא שוזר לתוך העברית שלו שמלכתחילה נשמעת לאוזני חריגה.
הגעתי למרכז לאימון בראנצ’. מרגיש שהגב קצת תפוס וכדאי שאטפל בו שלא ישבש לי את התוכניות. במקביל התאמנו בחדר הסמוך קבוצת מתרגלי לחימה במקלות. אימונם כולל צעקות (שם חולין ל”אחדות הרוח ממומשת דרך הפה”) נמוכות עד גבוהות, לוחשות, זועקות ומפתות לנצל היותי לבד בחדר לברוסליזים מתקדם עם הראי. בשלב מסוים רובין מתחרפנת ואין לי ברירה אלא להכניס לה משמעת גרמנית כדי להצמידה לרצפה. ושוב, מלא עזוז, יצאתי למשימתי הפוליטית הבאה: מסיבת הניצחון של V2015  בכולי עלמא. אווירה עולצת קרנה ממראיינים צעירים ומזוקנים בכניסה שרשמו שוב את שמותינו ואזור מגורינו הנחו את הבאים פנימה. דחיתי את ההצטיידות ליציאה מלבד חולצה וסיכת ניצחון. ירדתי בגרם המדרגות הרחבות שמקנים תחושה ממלכתית ראויה. המקום היה מלא והתחיל להיות מפוצץ. מיד לבשתי את החולצה ותקעתי עליה את הסיכה. בהתחלה חשבתי שזה הדבר הנכון כי ככה אמורים לעשות כולם בתנועת נוער. מסתבר שלא. לעומת זאת היותי לובש חולצה סיווג אותי כאחד מהמארגנים וזיכה אותי בחיוכי הוקרה על שלא ניצלתי מצבי לעקוף את התור לבירה. גולדסטאר או מכבי. לקחתי שתיים מכבי שאולי יהיו לי חברים. התיישבתי על הספסל פונה לבר והתחלתי להשוות מפלסים. הגיל הממוצע הוא בני 30 שמנסים נורא נורא להאמין שיש מצב, שאולי ובכל זאת. מאוד מנומסים שם ולכן הלכתי ולקחתי עוד שתי מכבי. בשלב הזה ידעתי שלא יהיה לי חברים והתחלתי להתעניין בפיצה. מסתבר שיותר קל להעלות את בוז’י לשלטון מאשר לקבל פיצה אבל יש אחלא אווירה בתור. נורא עושה חשק לקפוץ מעבר לבר ולעזור לפיציולו שחותך את הפטריות בצורה מדיטטיבית ומפזר אותן על הגבינה לא-אורגנית. חלקתי את הפיצה עם אחד מצלמי האירוע ואפילו חיזקתי אותו רוחנית בניצחוננו הקרוב שמתחיל ב”כאן ועכשיו”. הוא עדכן אותי על המסיבה הצפויה ב”לימה לימה”. רשמתי לפני. מתנדנד קלות עליתי לאיטי במדרגות. הפעם נשענתי על המעקה. אספתי את שלטי החוצות בכוונה לתלותם על קירות הבית והמשכתי להתנדנד. בתוכנית נשאר לבקר את המשפחה ולהשתחצן בפעילותי הפוליטית, לנמנם ביומן ולהמשיך לכתוב בלילה את גרסה 2 ל”ארוחת בוקר ישראלית”.
צפיתי ב”ביג לבובסקי” ונרדמתי על השטיח. התעוררתי בארבע בבוקר. הגשם הצליף על החלונות והרוח רוח רוח רוח אין מצב תשכב לנוח. השריר שעשה שריר אתמול, הבוקר זוקף ראשו עד צוואר. אין לי זמן לשחרורים, עולה על ריטאלין שירגיע מהראש למטה. הכדור מעביר את הבוקר בסבבה. בווטס אפ עולות הודעות ביטול של קבוצת כלבי גישוש והצלה. כל השדות מוצפים. שלושה מטר ממני חודרים מים מבעד לדלת, אבל החיים יפים על ריטאלין. הפשוש בא לעשות סיבוב על החלון ומתחרה בנקישותיו על החלון עם הגשם. אני צריך לתת לו שם? שואל את עצמי וכתחליף מעניק שם לסיפור שאני כותב “ארוחת בוקר ישראלית”. 

electfridge

תמונות מתוך הפרויקט של יואל הרצברג "מילה ביום" ; המילים : הלבשה, התחדשות, run, saturated, מאופס צולמו 6-13.2.2015 האיור "החזק סנונית בכף היד" של אילה נצר




פסקול :  (Skazi Ft Shira Gavrielov -Poison (hard style Mix     

פרק י"ב - אוסף פונקציות פועלות

הצלחתו של  ביבי להסב את הדיון לפסיכולוגי מרשימה. שהרי המסקנה המתבקשת היא שעם כל הראשים המעופפים בעולם המוסלמי ובבאנגים של סמאלנים, צריך להיות משוגע בשביל לוותר על ביבי כבריון השכונתי. בזירה הפנימית נותן ביבי יופי של פייט. הוא לא יוותר עד הסיבוב האחרון. המהלומות שביבי תוקע לצבועים (פחחח…פרס ישראל הוא א-פוליטי כפי שהצבעה נגד חינמון מפלגתי ובעד “ידיעות אחרונות” מדאגה לחופש הדיבור) מרנינות. בזכות ביבי- החבר’ה שחשבו שאפשר להפגיז ולבכות, למול ולחמול, לדבר על שלום ולשתוק נגד  האפרטהייד, לזיין שוטרות ולהרגיש צדיקים – מחדשים נעוריהם ויוצאים לרחובות.
אז גם אני התנדבתי ל”ניצחון 2015”. כבר מחר הם מארגנים מסיבת ניצחון. וי 2015  נראים לי מיי קיינד אופ גאייס. בירה ופיצה על חשבונם. בוא נראה אם מדובר בפיצה טבעונית או לפחות מעיזים שגודלו באווירה חיובית. אווירת הנכאים ששוררת בימים אלו על הסמול לא בריאה לי. לך תסביר למיואשים שניצחנו. הכול הרי עניין של גושים, ושגוש המצביעים מתנגדי המהלך מדיני מיצה עצמו ב -45 ח”כים. השנאה בתוך יתר 60 מייצגי היהודים תישכח כשיהיה, ויהיה, עם מה לשלם כדי לשכנעם אולי לא לתמוך אך גם לא  להפריע למהלך מדיני.  ה- 8% שחושבים שמהלך מדיני הוא הנושא החשוב ביותר, הם במערכת הבחירות כקהל מגויס בתוכנית בידור שבחלוף הימים, לאחר שמתברר שאי אפשר להפסיקה, הופכת לעינוי מחשל.
הבועה סביב הזרם האנכי, שעולה ויורד מכף רגל דרך עמוד השדרה לראש, עפה לה רחוק בדמיון. כוח הנפש מייצר, בגפיים מאוזנות לאגן, מעגל צלחתי לצורכי הכתיבה. העונג הגדול שבזרועות-אמות-אצבעות, מקלידות סתם כך רצף מילים לעיתים חסרות משמעות תמיד תקניות במילון וורד, עד ששווה  לי לסבול במזוכיסטיות את הכתיבה לצורך הבעת דעה קונקרטית, סיפור, שורה. “כתיבה מונחית משמעות” אומנם מספקת קורת רוח בקריאה אך פעולתה החשובה, כך הסתבר לי לאחרונה, היא כריית מנהרה למרבצי הנאה  של הקלדת רצף. בהרצאה על “אומנות ומדע” בגלריה של ה”מדרשה” למדתי שהצורך להיות מובן לאדם בשר ודם הולך ופוחת ככול שמתרחבת הנגישות לבינה המלאכותית ברשת. דור חדש של מחשבים אנושיים שיכולים להסיק, לקשרר ואף להתמודד עם כשלון בהבנת האדם יספק פתרונות הבנה לכל דורש.  מי שפוחד ממוות, יבטל את הדור שנולד אחריו, ידבק לעבר. החשש מעתיד מלא אנושים ממוחשבים ומחשבים מאונשים חוצה מפלגות מנוגד לאמונה בקיומו של האחד, ניאו מטריקסי, התגלמות אנושית של אוסף פונקציות פועלות. אהוד ברק היה יצור-על שכזה. לזכותו יש לציין את היציאה מלבנון. לציפיבוז’י, הכלאה עם מאפיינים קווירים, יש את כל הנתונים להיות בעמדה מנצחת מול “מלך ישראל”. החריגות, כשהיא מגובה בממון או בהמון, בעלת עוצמה בגלל החופש מתוויות והגדרות.
אולי היו אלו הרוחות המנשבות, האפור שהפך לצהוב עכור מגרגרי החול, שהתחלף למטח ברד  שגרמו לי לקחת כעזר בתור לסידורים הרפואיים את “מוקס נוקס” של שמעון אדף. הספר היה  חלק מהפרויקט המד”בי “יומני שי-פרעה”, שהופסק מסיבות שלא קשורות לספר.  בגלל ההפסקה הארוכה, לא המשכתי מהמקום של הסימנייה אלא שבתי לקרוא מהתחלה. התור היה מספיק ארוך כדי שהוציא את האיי-פאד ואראה מה כתבתי על הספר.קראתי עצמי בחוסר נעימות. ברכתי על שותפותי (תמתמ ואילה) ל”קריאה שיתופית” של הספר. בזכותן אני יכול לגלול עם האצבע על המסך החלק ולדלג על האדם שהייתי. להסתפק בניד אצבע נו-נו-נו לעברו.

ציורף אילה נצר



פסקול: Yahel & Infected Mushroom - Electro Panic

פרק י"א - 8 %

יש שתי דרכים לעבוד עם מחשב לא-אפל:  לדבר איתו או לבעוט בו. מי שמבלה עם מיקרוסופט שלא יתפלא שימצא עצמו מתפלש בתסכולו. זזתי הצידה מהמארז הממותג שלי עלאק  לפני שהבעיטות יצא משליטה. לא הגעתי לשלב הרוחני שבו  אנתק רגש וכטכנאי מרובט  אערוך רשימה מסודרת של הסיבות לשיבושים. השכל נתקע במצב “דפדפן”  ולא חסם שום פופ-אפ. כן קפצו פנטזיות יוניקס וצ’אק נוריס שמפחיד גם תקלות. לא מסוגל לעבוד על  האייפאד או האייפון בעתות משבר מיקרוסופטי, שומע אותם לוחשים לי “זה העונש שלך נמושה..פחחחח…קוד פתוח…לינוקס”. אז שבתתי
קראתי. שלפתי את “הנפילה”/קאמי בספר, להעביר ווויש עם העין על הדפוס הישן וחיפשתי את  הציטוט על השיטה כמפלטו של חסר האופי  שהביא י. לאור בביקורתו על הספר שיצא בתרגום חדש. רפרפתי בתרגום שהנה נהיה ישן. דילגתי על “הנפילה” המדכא ונשאבתי ל”אורח” מתוך קובץ הסיפורים  ”גלות ומלכות” המצורף להוצאה הישנה; אורח ומארח, שייך ולא שייך. אופס, הסיפור הזה עוד ישנה לי את גרסה 3 של “חופשה שנתית” שמו הזמני של הסיפור לתחרות סיפורי “הארץ”. עברתי חזרה ל”הנפילה”. הבחירה לשים את תמונתו של ניקו ניתאי, 40 שנה עו”ד זאן בפטיסט קלמנס.  אחרי כמה עמודים רציתי משהו אחר, מוסיקה, ספר אחר אולי. חסר היה לי את מצב הרוח המרומם שמעבר מהיר בין דפי אינטרנט גורם.
עברתי לשיעור מוסיקה. הנואשות להיצמד לשיטה היא מפלטי ושיטתי.  השיעור שלי השבוע הוא לנגן “למרי היתה כבשה קטנה”. השתפרתי והשתפרתי ואז נשבר לי להשתפר לשום מקום ועברתי לשיר הבא; בוקי בוקי בקבוקי, בוקי בקבוקיים/ למוזג בקבוק אחד, לאורח שנים/ כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח/ ובערב עסק ביש, לטייל אין כוח.
עוד 38 יום ילכו להצביע כ- ארבעה מיליון אזרחים ואזרחיות; יקומו בבוקר ינשכו שפתיים, יקללו ויתכננו את סדר היום שהמסלול יעבור  במוסד ממלכתי שבו תתקיים ההצבעה. חוסר החשיבות של המציאות היומיומית, המסחרית קיבל טקס משלו, בלעדי לאדם המודרני. אנחנו, ה-8% שהכי חשוב להם התהליך המדיני, נתרווח בימים שנותרו בעמדותינו ונצפה במפלגות מנסות למשוך את האחד מחמשה שלא החליט. האחד מחמשה לא שייך ל-8% ולכן מלבד קלישאות משעממות על שלום לא ידברו אלינו אלא מעלינו. המפלגות יעוטו על אותם אומללים, רעבי פתרונות חכמים, שידלגו ממה שהם מזהים כהתקבצות נחותה אחת לאחרת. בזכותם לפחות מערכת הבחירות לא משעממת כדו”ח מס הכנסה של עוסק זעיר אלא מופע זיקוקים של הפרזות: המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב החברתי, השחיתות, לגליזציה, הכמיהה לחלום על מה שמעבר לגורל.
הניסוי החברתי שנקרא מדינת ישראל עובר יופי של תקופה. ניקוי המיוחמים במשטרת ישראל הוא סימן לבאות. מי שבעולמו החזק הוא זין מרושע מגלה שכוח השיתוף הוא צונאמי  נכלולי לא פחות.

electfridge

תמונות מתוך הפרויקט "מילה ביום" של יואל הרצברג. המילים: גינה, השאר,מאגנום, מי , החלוצים צולמו 1-6.2.2015. האיור: תנועה "שפילן איוף א גיטאר" של אילה נצר




פסקול : צ'קרה ואדי מיס X FILES

פרק י' - בת קיימא

הבוקר התעוררתי במצב רוח טוב וכבר בקונצרט הבוקר התעופפתי עם הסימפוניה השלישית של מאהלר. בגלל אנשים כמוני השמיט מאהלר את ראשי הפרקים של היצירה. הוא ידע, ובצדק, שכותרות כמו “מה סחים לי פרחי האחו” וחיות היער, המלאכים והאהבה בהתאמה יוליכו שולל מאזינים כמהי סוף טוב, להלהלנד סטייל. בצהריים יצאתי לרוץ. בדרך לים ראיתי את בעלת בית המלאכה הקטן ליצור חפצי עור, מתקלחת, לבושה חליפת גלישה, על המדרכה בצינור השקיה שנמשך מאחורי הדלת. בגלל טופוגרפיית האזור יכולתי כבר לראותה מרחוק ומיד הורדתי לרובין הילוך ועברנו להליכת ויפאסאנה מודעת. בגלל היכרותנו הכלבית מקודם יכולתי להרשות לעצמי לא להתאפק ורציתי לומר לה משהו על החוויה האסתטית שהיא מעניקה. המראה היה מרענן. בשמש חורפית מתקלחת לה בלונדינית באמצע השכונה, התכתבות של המאה העשרים ואחת עם סצנת ההשפרצה ב”מציצים”. מצד שני..לך תסביר לאמריקאית שאף נולדה אחרי “מציצים” את הרבדים העמוקים של התשוקה המתפרצת. בלית ברירה התכווץ הדיבור הפנימי השוטף לוידוי נבוך על רגע נדיר של ספיצלסנס. לאחר ריצה וטבילה בים גלי שהגיע לגובה של מטר וחצי שטפתי במועדון הגלישה את רובין. המועדון התחיל להתמלא בגולשים שמהבוקר ביטלו תוכניות רק כדי להצטרף לחגיגה בגלים. אווירת קיץ הזדמזמה באוויר ככותרת הפרק הראשון בקונצרט הבוקר: “התעוררות פאן, הקיץ הולך ובא”. פעם שלישית שתיש נכנס לי לחיים השבוע. בשבת צץ לי התיש כדמות, חבר ילדות של הגיבור בסיפור קצר לתחרות עיתון הארץ. יותר מאוחר מצאתי הסבר חלקי לפשר השם והדמות שצצה בדמיוני ונכתבה ללא תכנון מוקדם. מאוחר יותר - לאחר שקישררתי את התיש לביטוי השכיח במשפחתי “עקוב אחר התיש” שמשמעותו היא כ”שתוק ותמשיך לשחות” - ראיתי על לוח המודעות בדוג’ו ברכת הגראנד מאסטר וונג פו לאי למאסטר ניר ולמרכז הישראלי לרגל שנת התיש. בדיעבד, הזדהותי עם התיש הפיקח בעל כישורים טלפתיים ויכולת ניבוי, בחלום או כתחושה מקדימה, היא שתרמה לשינוי מצב רוחי. בלילה המראתי על כנפי ההיסטוריה והמשכתי לעוף עד עכשיו, גולש בנעימות על כרית משוחררת מכוח הכבידה עד להתרסקות הבאה.
בשלב העונג, כמי שאוהב אנשים ושונא את החיים, אני מוצא עצמי במצב רווחה שכמוהו לא חוויתי במערכות בחירות אחרות. היותי ב- 8% שבשבילם ה”תהליך המדיני” הוא הנושא החשוב ביותר מחבר אותי שוב, כברירת מחדל, לשורשי באצולה, בטופ של העשירון העליון. במסיבות שלנו יודעים לעשות חיים ושונאים אנשים. לכן, בגלל חריגותי כאוהב אנשים וללא מאמץ ניכר מצידי, יש ביכולתי לעזור לביבי להיפטר מהשלטון לכמה שנים. הדבר היחידי שאני צריך להזכיר לעצמי זה של 92% האחוזים הנותרים יש את כל הסיבות לא להאמין שביבי רוצה להתפטר כי הוא מרגיש שהדבר הכי חשוב לו בחייו- הערכת חבריו בצבא, מתפוגג. שלא כאם לשבעה ששמעה במונית-שירות חייל, רוסי כמוה, מספר חוויות מהפלישה המתוכננת לאוקראינה והתקשרה לשגרירות אוקראינה להתריע, פועלים החבר’ה בעשירון בצורה יותר מתוחכמת. חבריי, אלו שפורטים חברותם הבלתי אנוכית מהצבא לחוזים וקידומי ענייני, עוזרים לביבי לצאת בכבוד מהסיבוב השלישי שלו בטכניקת שביתה איטלקית. ההקפדה היתרה על שיקוף נהלים מקשה על קיצורי דרך נחוצים לשכבת יזמי הכיבוש. המגמה להציב חישובים אריתמטיים ושיקולים חומריים, שתפסה תאוצה בעקבות המחאה החברתית, משמיטה את בסיס הישראבלוף שעליו נשען הכיבוש.
הסקרים, שכבר לא מנבאים ניצחון לציפיבוז’י הם הזרז שבעזרתו ה- 8 של ה- 10% מגייסים אנשים להסרת גידול יו”ש. ההתכוננות היא להיות שקופים כשעוני סווטץ’ ולהדיח את שוויץ מראש טבלת “המקום הכי טוב להיוולד”. גבריותו של בוז’י מאותגרת השבוע מכיוון המחנה שלו: הוא לא שולט במסע הבחירות, מתכופף, חוטף כאפות וכו”. הביקורת מגיעה מתהומות הציפייה לאב גדול. קריסת הפיקוד המשטרתי היא ניצחון למערכת מתפקדת. הארגון שאחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי הוא כארגון שמפנה צואה ואשפה 24/7; שני ארגונים מתוך עשרות שיש לקהילה בת-קיימא, מצע ליישום טכנולוגיות בחשיבה ארוכת טווח. 

אילה נצר

פסקול: אסטרל פרוג'קשיין GOA CLASSIC REMIX

פרק ט' - מתקשים להאמין

לה-זוז המסכן..מאז שהתחיל לכתוב אין לו מושג מהן מחשבותיו, רגשותיו, דעותיו. מאז שקורא  את ”עדין”/סמיואל שבגללו נוספה לו במוח  שכבה של שיח אנליטי. פס הקול הטיפולי של מערכת היחסים בין ד”ר עדין, הפסיכיאטר, אשתו היפיפייה סטפאני ורוצח שמולק אשכי פסיכיאטרים בבוסטון מחריף עצבנותי. כל מילה שמתאימה כרוכה בשינוי המשפט. קברתי חרוני עמוק בתוך גרסה ראשונה לסיפור קצר שכתבתי בסופ”ש, שמעתי אותו נטווה בין הפנטסיה והמציאות. מותו של וירש העצים דפוסי ההזדהות שיש לי עם ספרים וגיבורים. כיצד אני משתמש בהם כדי להתענג על החרא. נדמה שהפנמתי את התובנה שחיבתי לכלבים קשורה ליכולתם להריח את גללי האחר ולחרבן בכל מקום. החיבה לאנשים כרוכה בהשלמה שלפעמים העונג מהצואה האישית כמידת הבחילה מריח האחר.
חבר סיפר לי שההוא התאבד כי כבר לא יכול היה לשלם ארנונה בזמן, להכין אוכל, לקחת כדורים בזמן ונשבר לו הזין. אני עורך רשימות של הפשלות התפעוליות. לי יש גאווה. בגלל זה פתחתי בנק הזמן. עובד כהיי-טקיסט, מנתב שעות חשיבה. הלילה סופרבול. וויקס שמו פרסומת. אני בלחץ שלא אפסיד.שתיים וחצי דקות לפני הסיום. תפסתי.החשבון שלי מתנפח עם הזכות והחובה לראות סופרבול עם הפרסומות. בגלל זה לא בעיה לי לארגן את מסיבת ניצחון בני-אור הכי טובה בארץ. מושך קצת מחשבון ה- TRUST מחלק אותו לשניים, קצת מפזר בשכונה והיתר משקיע בקיר.
ככול שהבחירות קרבות הבנות שלנו נהיות יותר יפות. אני אוהב את כולן. הגילוי שאילת שקד היא חצי עיראקית פענח תעלומת משיכתי הבלתי מוסברת אליה. הזין שלי קלט דרך המסך כניעות מסורתית והתביית. דרך הרדיו הקשר מתעמעם, קולה לא מספיק לי. למרות חיבתי לנימתה ולנשים דעתניות באופן כללי חסרה לי חבצלתיותה. שתי הציפיות, לבני וחוטובלי משתבחות. לאחר הניצחון על דיכטר פנויה ציפי ח. לחבוט וציפי פ. אחחחח ציפי פ. ציפי פ…איזו אלגנטיות, חינניות אתלטית, גלגלון מושלם היפוך לאחור וביצוע מושלם לנקמת קדימה.
ביד קלה פורשים בפני מרגלית וברגמן, בני אור עם תעודות, את סיפור עלייתו לצמרת של בועז הרפז במערכת הביטחון. הג’ובניק של השפיצים שמילא בתאוותו חורים שחורים של תאוות בכירים מקורבים. “הבור” ספר טיסות קלאסי, העשיר את סוגת ספרי הפוליטיקה העכשווית. בתחילת כל פרק יש תקציר מצוין באותיות גדולות. בניקוי קתרזיס הצדקנות “מתקשים להאמין” מתעדכנת ההיסטוריה הצבאית העברית לא בסיפור של כשלון טאקטי או אסטרטגי אלא ניצחון רוח היזמות. מביט על דני עטר, המ”פ הנערץ עלי בגדוד 13 “גולני”, מועמד מתקן קיבוצים/ מושבים ועל שאר החיילים שקפצו לביצה הפוליטית. דרך המפקדה כולם למדו פרקים בפסיכולוגיה של השלומיאליות הצבאית. לכן קל להם להתאקלם במנהיגות אזרחית. ביבי, שעושה כאילו הוא נלחם, למעשה ויתר; מאחוריו לא עומד הצבא

מוסיקה: אסטריקס

ציור : אילה נצר

תמונה : יואל הרצברג מתוך הפרויקט "מילה ביום"

https://www.flickr.com/photos/yherzberg/

התמונות צולמו בתאריכים 27-31.1

מוסיקה: 

אנאלוג פוסי

מיקו גינדוס קליפורניה סאנשיין

גיא צוקרל MFG

INFECTED MUSHROOM

קישורים לספרי הסדרה:

צל עולם/ ניר ברעם 

הברדלס/ג'וזפה תומאזי די למפדוזה

הבור/רונן ברגמן ודן מרגלית

עדין/סמואל שם

קישור לספרי פוליטיקה:

מין מיגדר פוליטיקה/יזרעאלי,פרידמן,דאהן-כלב,הרצוב,חסן,נוה,פוגל-ביזאוי

הסדרות אסופות בממשקים:

טמבלר:

פינטראסט:

http://www.vardhanlezuz.org.il/

פרק ח' - אצולה

מותו של וירש חולל מהומה. פתאום, ברגע האחרון ממש לפני הפורקן המיוחל של ה”שלח”, נדרשו החלטות ברמה אסטרטגית, לא פסוק שעוזב את הגוף. מיהרתי להגיב ברשת  כדי שאהיה פנוי לכתוב אליו במוחי בלי להתעסק בפיסוק…נזכרתי ברגעים. האיש שלימד את היכולת להפוך את עצמך וסביבתך לקבוצה טיפולית. בזכותו אני מרשה לעצמי לבדוק. לבדוק את השפעת מחלת הים שתקפה אותי, כמה מוזר, בסיום ההפלגה לפני מספר ימים. והקשר, הלא מוכח עדין, בינה לחזרה ללימודי   מוסיקה? המוזר הוא שלא בא לי לשיר או לנגן. פתאום נפתח שוב השער שנסגר לפני חודש. וירש היה מאנשים שיש להם את היכולת הזאת לאפשר לך להיות לידם. וזה מחיה להיות בחברת אנשים כאלו אם מתמזל המזל. במסגרת התחקיר לרב-מכר שלי שבה אני קורא מיטב מעלילות הפשע נפגשתי עם הספר “עדין” שכתב הפסיכיאטר סטפן ברגמן בשם העט סמיואל שם. שם הנפיש עצמו לתוך עלילה עד שעשה גם לי חשק טרולולולווללוו לדבר והזמנתי תור מחר לד”ר א’. אני מחבב את ד”ר א’. מעשיותו, שהתחדדה מאופיו כפול מספרם הרב של נזקקים שעוברים דרכו, תומכת בהחלטתי, המוטעית לדעתו, לבחור בדיכאון כדרך חיים. הוא גם לא נגרר לניסיונותיי להפוך את  נתיב ההפרעה החד-קוטבית ללונה פארק של  הדו-קוטבי, לסטיות פרסה שאני עושה, מדמה מכוניות מתנגשות, רכבות הרים ופצצות לגבות.
המעשיות הנברנית של תצוגת דבריי ברשת מפיחה און לורידיי, מחט חודרת ונשימה מתפזרת בשרירים נפרשת לגוף. הרגע המקודש שיאללה על הזין הכול, נשלחים המילים למרחב הציבורי. ההרפיה באה כשאני מעביר את האצבע על המסך ופשסססססס נגללת תמונת מצבי. אחרי השיגור אני נרדם מצוין במיטה או על השטיח. הנינוחות נמשכת מספר שעות ואז זוחלת כטיפה בצינורית הבחילה. בכתיבה יומנאית למרחב קורה  שבגלל הנגשת ההקלדה ושמירת המסמכים , הכתיבה נהיית סבבה והעריכה לסיוט. סיוט זה טוב. בחילה גרוע. מ’ למשל טוענת שתחושת אין אוויר קשה לה ומתסכלת, שבחילה קטן עליה..
לצערי הרב גמרתי לקרוא את “צל עולם”, התחושה היא שהייתי רוצה לדעת את המשך קורות הגיבורים. לקראת סיום הספר הבנתי שהוטעיתי ללכת אחר עלילות הגיבורים ושהגיבורה האמיתית היא תנועת המחאה. הזעם בוחר כמעט בצורה אקראית את גיבוריו שדרכם תעבור התפרצות הכאב. כשמביטים על גיבורי תנועות המחאה בישראל, לא היה להם תכונת-על לבד מהיותם שם: מוטי אשכנזי, 4 אמהות ודפני ליף. בבוקר סיימתי לקרוא את ה”ברדלס”. דון פבריציו, הנסיך, מת. הוא לא יצטרך לראות את נכדו  צועד בשם בית סאלינה, עונד את  סמלי בית האצולה, צועד במצעד לציון נחיתת גריבאלדי ואלף חייליו על אדמת סיציליה. הנחיתה, שהעבירה את האחריות השלטונית בסיציליה מהאצולה המקומית לשלטון מרכזי ברומא, הרחיבה את הגותו של דון פבריציו מעבר לאסטרונומיה ומתמטיקה  לספרות. הוא יכול היה לראות את עצמו כדמות בהקשרים גיאוגרפים ופוליטיים משתנים נעה מעלילה לעלילה, או כשחייו שלו הם סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. אחר כך הלכתי לחפש מקרר במסגרת התקציב ונתקלתי בדפני ליף, חשדנית ומתוסכלת כמוני מההיצע הדל והמפוקפק בחנות מקררים משומשים. המוכרים עדין מזהים את מי שבלי להתכוון תישאר בזיכרון של דור כסיפור בתוך סיפור ומתייעצים איתה. יש לה המון סבלנות אבל מקרר היא לא תקנה מהם. מנהיגי מחאת 2011, אלו שבמודע יצרו הפרדה שקרית בין המחאה הכלכלית למחאה נגד הכיבוש, הם אלו שהאירו את הדרך לקריסת הימין: חשיפת מנגנוני העברות הכספים בועדות הכנסת  והלבנת פנים סדרתית. דפני ליף, דניאל קיי וגבריאל מנצור שומרים על טהרנותם. ליף בוחרת להישאר סמל לתקווה. דניאל לא מתפתה להצעת עבודה וגבריאל מזכך מצפונו כדי שיוכל  כדון פבריציו לשמור מרחק נוח שממנו יביט על העולם. סבב ההתכתשות בצפון הווילה גבה כ-11 קורבנות בני-אדם. הידיעה מתקבלת באדישות כגזירה משמיים. שששש….לא להפריע….צוברים כוחות..בני האור של העם שלא גזר קופון על ישו והשבת שובתים עד הבחירות צופים בערוץ היווני

מוסיקה:space-janana



ציור : אילה נצר
תמונה : יואל הרצברג מתוך הפרויקט “מילה ביום”
מוסיקה:
מיקו גינדוס קליפורניה סאנשיין
גיא צוקרל MFG
INFECTED MUSHROOM
קישורים לספרי הסדרה:

צל עולם/ ניר ברעם 

הברדלס/ג’וזפה תומאזי די למפדוזה

הבור/רונן ברגמן ודן מרגלית

עדין/סמואל שם

קישור לספרי פוליטיקה:
מין מיגדר פוליטיקה/יזרעאלי,פרידמן,דאהן-כלב,הרצוב,חסן,נוה,פוגל-ביזאוי

הסדרות אסופות בממשקים:
בלוגר:

טמבלר:

פינטראסט:



http://www.vardhanlezuz.org.il/

פרק ז' - ללקלק

בחמישי הצטרפתי להפלגה ב״ליברפול״ בחברת העשירון של היאכטונרים. הים היה חלק, הרוח חלשה מכדי להזיז ספינה שוודית כבדה ולכן השתמשנו במנוע ולא במפרשים. חוסר האמונה בניצחון בני האור, ביכולת להתאגד ולהפסיק את הכיבוש כפי שעשינו בסיני, לבנון ועזה היתרגם בשיחה לדיבור שתוי פוסט פוסט מודרני נטול נושא מוגדר.  הסקיפר לא מסוגל לדמיין חיים נטולי ביבי ושרה. הוא גם מסרב להאמין שאלילו  ניל יאנג עזב את אשתו לטובת דריל האנה, סירונית בת גילנו. לאחר שחזר מהחלפת חרק הפיתיון בחכה הזכרתי לו את סיסמת העידן החדש על פי הספר והדי.וי.די. "הסוד": בקש-תאמין-תקבל. הלקח הראשון למי שרוצה להיות מיליונר הוא לקנות כספת! דווקא כשחזרנו ליבשה קיבלתי מחלת ים. בקושי גררתי עצמי על קו פתיחות חמישי של גלריות השכונה. התרוממתי קצת בזכות החדשה הנהדרת ששותפתי הצעירה (בשביל מה לעזאזל חברתי לנוער אם לא לחדשות טובות..) סיפרה: יש אור ירוק מגלריית משונע לתערוכה קבוצתית ויש אחלא אוצר. מה שאומר שחוץ ממסיבה ענקית תהיה תערוכה ענקית שאחת ממטרותיה היא לעודד הצבעה; סלמה הרצל  כתובת וחזון.

השישי התחיל בבאנג באנג יו  שוט מי דאאון שמתנגן בעוצמה מהרמקולים מחוץ לחנות האופנועים יד שנייה מעבר לפינה. בית המסחר סיים שיפוצים, עורך חנוכת בית ומקיים מצוות כיבוד האורחים. קהל מתגודד סביב הבר שמגיש רק קפה, משקאות קלים ובורקסים. המארח מציית לכללים וקובע לאורחים המוזמנים את החוקים בשטחו. האורח בתודעה וירטואלית נטולת רכוש הוא רוח הנושאת שוהה בלתי חוקי המבשר את שינוי העיתים. שישי הוא יום דובדבני על פי רוב. בכלל בסופי שבוע אני חש בטובבבבבב. זהו בוקר שמתחיל באימון טאי צ׳י והכתיבה בו ממריאה בקלות מעבר למחסומי קיבעונותיי, שונה בתוכנה ובמהותה מימי החולין, יותר אוהבת. יוצא לסייר עם הגרמנייה המתנחלת שלי בשכונתי התוססת שימי זוהרה הנה הגיעו. מכל הארץ והעולם אורחים מגיעים אליה. רובין משתינה ואז מחרבנת. טקס איסוף צואת האחר, סימן היכר לעירוני חדש, מאשרר את שליטתי במרחב הציבורי הממשי. ניסוך המים שהאחר מבצע עבורי על המדרכה הוא תקוותי להיותי יותר מקובץ פיקסלים חולף. כשחזרנו הביתה, רובין זינקה לחצר. שמעתי טפיפות רגלים מהירות, עציצים נופלים ואז שקט חשוד. יצאתי בזמן כדי לחלץ אץ הופהופ מרגלי רובין . זאת פעם שנייה השבוע שהיא מצליחה ללכוד את הארנבת. רובין רק רוצה ללקלק ולא מבינה למה צריך לרדוף ולתפוס. בבקרים הופהופ נותנת לרובין ללטף אותה אבל ככול שהשמש עולה, היא מאבדת רצון להתחכך. הארנבת כל כך נעימה למגע שאני מתקשה לכעוס על רובין. מחזיק את הופהופ, קצב ליבה מאט. היא נרגעת לתוכי ואני לתוכה.

בשבת יצאה המשפחה לחגוג ימי הולדת אצל במסעדת הרשת של שגב. מדברים פוליטיקה. אמא שלי מספרת ששגב הוא השף של ראש הממשלה באירועים מיוחדים ושאשתו היא המעצבת של שרה. אנחנו משיקים כוס לחיים עבור ביבי, שגב ונשותיהם. העובדה ששרה נתניהו בן-ארצי, היועץ הפוליטי הכי עקבי של ביבי, שהיא מצליחה לשמור עליו ולבשל לו עלייה בתמיכה בסקרים ראויה לקורס בלימודי המגדר...מגיע לבכיינים מהסמול לדאוג, לאבד אמונה, להתקפל מול הזוג שמסתער עליהם. מפרגן לציפי חוטובלי על מאבקה באבי דיכטר. אשה מבית דתי נותנת בראש ומוציאה מהצללים עוד אחד מטובי בנינו ששיקרו למענינו מרבית חייהם.

ובינתיים באגף השמאל, חנין שלי מקום שביעי ברשימה המאוחדת. עד שיתוקן העוול של העלאת אחוז החסימה יעזרו דוברי הערבית כגוש אחד לבני אור לתבוע את החלת מוסכמות הסדר העולמי על יו"ש ועזה. המחנה הציוני מציב במקום ריאלי נציגת תנועת ה"ירוקים" ואורלי לוי-אבוקסיס מקום שני ב"ישראל ביתנו". אין נשים בפוליטיקה הישנה כפי שמתוארת ב"צל עולם". יש אישה מרושעת בין בעלי חברת הייעוץ הפוליטי.  יש תחושת שוויון בייצוגם במחתרת. יש את בתו של אחד משותפיו של גבריאל מנצור, הגיבור הישראלי בעלילה. היעלמותה מהעלילה מסתורית ומבטיחה צרות. בינתיים הקורא למד שגבריאל נפטר ממשא שותפיו האידיאליסטים בעלי החזונות הגדולים ומטפס מעלה בשוק ההון הישראלי.  במוצאי שבת צפיתי בהצגה "גן ריקי" של דויד גרוסמן בביצוע שחקני שנה ג' של ניסן נתיב. נמלטתי מפחדים של ילדים בני 4  למארגני שביתת המיליארד בבית המסתור שלהם. פתאום, לאחר מספר עמודים, כשהמהפכנים הצעירים חוגגים את יומם האחרון לפני שהם יוצאים להניע שוב את גלגלי השביתה נזכרתי בסדנת גופנפש הראשונה שלי בחו"ל; התבקשנו לספר קצת על עצמנו, למה הגענו ומה אנחנו מצפים שיקרה בסיום הסדנה. לפני דיבר בחור שהיה בגילי היום ואז נראה לי סופר זקן על האח שלו ששרף אותו במגהץ, אשה שנאנסה בקביעות על ידי אביה, צעיר שננטש יום אחד על ידי הוריו בקומונה. כשהגיע תורי, אמרתי שעכשיו אני מרגיש כמתחזה. קצת מגוחך להתבכיין על חיי בלהלהלנד אחרי מה ששמעתי עד כה. חטפתי על הראש מהתרפיסטים על יכולת ההדחקה. על המבוגר שלא מכבד את הילד בתוכי. העברתי את המיקרופון והמשכתי להרגיש מתחזה.

מוסיקה: INFECTED MUSHROOMS

ציור : אילה נצר

תמונה : יואל הרצברג מתוך הפרויקט "מילה ביום"

https://www.flickr.com/photos/yherzberg/

נלקחו מהתאריכים 19-23.1

מוסיקה: INFECTED MUSHROOMS

&

מיקו גינדוס קליפורניה סאנשיין, MFG   גיא צוקרל,

קישורים לספרי הסדרה:

צל עולם/ ניר ברעם 

הברדלס/ג'וזפה תומאזי די למפדוזה

קישור לספרי פוליטיקה:

מין מיגדר פוליטיקה/יזרעאלי,פרידמן,דאהן-כלב,הרצוב,חסן,נוה,פוגל-ביזאוי

הסדרות אסופות בממשקים:

בלוגר:

http://electfridge.blogspot.co.il

http://www.vardhanlezuz.org.il/