בחר מקרר: פרק ז'

בחמישי הצטרפתי להפלגה ב״ליברפול״ בחברת העשירון של היאכטונרים. הים היה חלק, הרוח חלשה מכדי להזיז ספינה שוודית כבדה ולכן השתמשנו במנוע ולא במפרשים. חוסר האמונה בניצחון בני האור, ביכולת להתאגד ולהפסיק את הכיבוש כפי שעשינו בסיני, לבנון ועזה היתרגם בשיחה לדיבור שתוי פוסט פוסט מודרני נטול נושא מוגדר. הסקיפר לא מסוגל לדמיין חיים נטולי ביבי ושרה. הוא גם מסרב להאמין שאלילו ניל יאנג עזב את אשתו לטובת דריל האנה, סירונית בת גילנו. לאחר שחזר מהחלפת חרק הפיתיון בחכה הזכרתי לו את סיסמת העידן החדש על פי הספר והדי.וי.די. "הסוד": בקש-תאמין-תקבל. הלקח הראשון למי שרוצה להיות מיליונר הוא לקנות כספת! דווקא כשחזרנו ליבשה קיבלתי מחלת ים. בקושי גררתי עצמי על קו פתיחות חמישי של גלריות השכונה. התרוממתי קצת בזכות החדשה הנהדרת ששותפתי הצעירה (בשביל מה לעזאזל חברתי לנוער אם לא לחדשות טובות..) סיפרה: יש אור ירוק מגלריית משונע לתערוכה קבוצתית ויש אחלא אוצר. מה שאומר שחוץ ממסיבה ענקית תהיה תערוכה ענקית שאחת ממטרותיה היא לעודד הצבעה; סלמה הרצל כתובת וחזון.

השישי התחיל בבאנג באנג יו שוט מי דאאון שמתנגן בעוצמה מהרמקולים מחוץ לחנות האופנועים יד שנייה מעבר לפינה. בית המסחר סיים שיפוצים, עורך חנוכת בית ומקיים מצוות כיבוד האורחים. קהל מתגודד סביב הבר שמגיש רק קפה, משקאות קלים ובורקסים. המארח מציית לכללים וקובע לאורחים המוזמנים את החוקים בשטחו. האורח בתודעה וירטואלית נטולת רכוש הוא רוח הנושאת שוהה בלתי חוקי המבשר את שינוי העיתים. שישי הוא יום דובדבני על פי רוב. בכלל בסופי שבוע אני חש בטובבבבבב. זהו בוקר שמתחיל באימון טאי צ׳י והכתיבה בו ממריאה בקלות מעבר למחסומי קיבעונותיי, שונה בתוכנה ובמהותה מימי החולין, יותר אוהבת. יוצא לסייר עם הגרמנייה המתנחלת שלי בשכונתי התוססת שימי זוהרה הנה הגיעו. מכל הארץ והעולם אורחים מגיעים אליה. רובין משתינה ואז מחרבנת. טקס איסוף צואת האחר, סימן היכר לעירוני חדש, מאשרר את שליטתי במרחב הציבורי הממשי. ניסוך המים שהאחר מבצע עבורי על המדרכה הוא תקוותי להיותי יותר מקובץ פיקסלים חולף. כשחזרנו הביתה, רובין זינקה לחצר. שמעתי טפיפות רגלים מהירות, עציצים נופלים ואז שקט חשוד. יצאתי בזמן כדי לחלץ אץ הופהופ מרגלי רובין . זאת פעם שנייה השבוע שהיא מצליחה ללכוד את הארנבת. רובין רק רוצה ללקלק ולא מבינה למה צריך לרדוף ולתפוס. בבקרים הופהופ נותנת לרובין ללטף אותה אבל ככול שהשמש עולה, היא מאבדת רצון להתחכך. הארנבת כל כך נעימה למגע שאני מתקשה לכעוס על רובין. מחזיק את הופהופ, קצב ליבה מאט. היא נרגעת לתוכי ואני לתוכה.

בשבת יצאה המשפחה לחגוג ימי הולדת אצל במסעדת הרשת של שגב. מדברים פוליטיקה. אמא שלי מספרת ששגב הוא השף של ראש הממשלה באירועים מיוחדים ושאשתו היא המעצבת של שרה. אנחנו משיקים כוס לחיים עבור ביבי, שגב ונשותיהם. העובדה ששרה נתניהו בן-ארצי, היועץ הפוליטי הכי עקבי של ביבי, שהיא מצליחה לשמור עליו ולבשל לו עלייה בתמיכה בסקרים ראויה לקורס בלימודי המגדר...מגיע לבכיינים מהסמול לדאוג, לאבד אמונה, להתקפל מול הזוג שמסתער עליהם. מפרגן לציפי חוטובלי על מאבקה באבי דיכטר. אשה מבית דתי נותנת בראש ומוציאה מהצללים עוד אחד מטובי בנינו ששיקרו למענינו מרבית חייהם.

ובינתיים באגף השמאל, חנין שלי מקום שביעי ברשימה המאוחדת. עד שיתוקן העוול של העלאת אחוז החסימה יעזרו דוברי הערבית כגוש אחד לבני אור לתבוע את החלת מוסכמות הסדר העולמי על יו"ש ועזה. המחנה הציוני מציב במקום ריאלי נציגת תנועת ה"ירוקים" ואורלי לוי-אבוקסיס מקום שני ב"ישראל ביתנו". אין נשים בפוליטיקה הישנה כפי שמתוארת ב"צל עולם". יש אישה מרושעת בין בעלי חברת הייעוץ הפוליטי. יש תחושת שוויון בייצוגם במחתרת. יש את בתו של אחד משותפיו של גבריאל מנצור, הגיבור הישראלי בעלילה. היעלמותה מהעלילה מסתורית ומבטיחה צרות. בינתיים הקורא למד שגבריאל נפטר ממשא שותפיו האידיאליסטים בעלי החזונות הגדולים ומטפס מעלה בשוק ההון הישראלי. במוצאי שבת צפיתי בהצגה "גן ריקי" של דויד גרוסמן בביצוע שחקני שנה ג' של ניסן נתיב. נמלטתי מפחדים של ילדים בני 4 למארגני שביתת המיליארד בבית המסתור שלהם. פתאום, לאחר מספר עמודים, כשהמהפכנים הצעירים חוגגים את יומם האחרון לפני שהם יוצאים להניע שוב את גלגלי השביתה נזכרתי בסדנת גופנפש הראשונה שלי בחו"ל; התבקשנו לספר קצת על עצמנו, למה הגענו ומה אנחנו מצפים שיקרה בסיום הסדנה. לפני דיבר בחור שהיה בגילי היום ואז נראה לי סופר זקן על האח שלו ששרף אותו במגהץ, אשה שנאנסה בקביעות על ידי אביה, צעיר שננטש יום אחד על ידי הוריו בקומונה. כשהגיע תורי, אמרתי שעכשיו אני מרגיש כמתחזה. קצת מגוחך להתבכיין על חיי בלהלהלנד אחרי מה ששמעתי עד כה. חטפתי על הראש מהתרפיסטים על יכולת ההדחקה. על המבוגר שלא מכבד את הילד בתוכי. העברתי את המיקרופון והמשכתי להרגיש מתחזה.